| 1 | א אל-תקנא באנשי רעה ואל-תתאו להיות אתם | |
| 2 | ב כי-שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה | |
| 3 | ג בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן | |
| 4 | ד ובדעת חדרים ימלאו-- כל-הון יקר ונעים | |
| 5 | ה גבר-חכם בעוז ואיש-דעת מאמץ-כח | |
| 6 | ו כי בתחבלות תעשה-לך מלחמה ותשועה ברב יועץ | |
| 7 | ז ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח-פיהו | |
| 8 | ח מחשב להרע-- לו בעל-מזמות יקראו | |
| 9 | ט זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ | |
| 10 | י התרפית ביום צרה-- צר כחכה | |
| 11 | יא הצל לקחים למות ומטים להרג אם-תחשוך | |
| 12 | יב כי-תאמר-- הן לא-ידענו-זה הלא-תכן לבות הוא-יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו | |
| 13 | יג אכל-בני דבש כי-טוב ונפת מתוק על-חכך | |
| 14 | יד כן דעה חכמה--לנפשך אם-מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת | |
| 15 | טו אל-תארב רשע לנוה צדיק אל-תשדד רבצו | |
| 16 | טז כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה | |
| 17 | יז בנפל אויביך (אויבך) אל-תשמח ובכשלו אל-יגל לבך | |
| 18 | יח פן-יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו | |
| 19 | יט אל-תתחר במרעים אל-תקנא ברשעים | |
| 20 | כ כי לא-תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך | |
| 21 | כא ירא-את-יהוה בני ומלך עם-שונים אל-תתערב | |
| 22 | כב כי-פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע | |
| 23 | כג גם-אלה לחכמים הכר-פנים במשפט בל-טוב | |
| 24 | כד אמר לרשע--צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים | |
| 25 | כה ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת-טוב | |
| 26 | כו שפתים ישק משיב דברים נכחים | |
| 27 | כז הכן בחוץ מלאכתך--ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך | |
| 28 | כח אל-תהי עד-חנם ברעך והפתית בשפתיך | |
| 29 | כט אל-תאמר--כאשר עשה-לי כן אעשה-לו אשיב לאיש כפעלו | |
| 30 | ל על-שדה איש-עצל עברתי ועל-כרם אדם חסר-לב | |
| 31 | לא והנה עלה כלו קמשנים--כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה | |
| 32 | לב ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר | |
| 33 | לג מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב | |
| 34 | לד ובא-מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן | |