1 וביום השלישי היתה חתנה בקנה אשר בגליל ואם ישוע היתה שם׃2 וישוע ותלמידיו היו גם הם קרואים אל החתנה׃3 ויחסר היין ותאמר אם ישוע אליו יין אין להם׃4 ויאמר אליה ישוע מה לי ולך אשה עתי עדין לא באה׃5 ותאמר אמו אל המשרתים ככל אשר יאמר לכם תעשו׃6 והנה ששה כדי אבן ערוכים שם כמשפט היהודים לטהרתם שתים או שלש בתים יכיל כל אחד׃7 ויאמר אליהם ישוע מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד למעלה׃8 ויאמר שאבו נא והביאו אל רב המסבה ויביאו׃9 ויטעם רב המסבה את המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר שאבו את המים ידעו ויקרא רב המסבה אל החתן׃10 ויאמר אליו כל איש יתן בראשונה את היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את הגרוע ואתה צפנת היין הטוב עד עתה׃11 זאת תחלת האתות אשר עשה ישוע בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את כבודו ויאמינו בו תלמידיו׃

1 ויהי בעברו וירא איש והוא עור מיום הולדו׃2 וישאלו אתו תלמידיו לאמר רבי מי הוא אשר חטא הזה אם ילדיו כי נולד עור׃3 ויען ישוע לא זה חטא ולא יולדיו אך למען יגלו בו מעללי אל׃4 עלי לעשות מעשי שלחי בעוד יום יבוא הלילה אשר בו לא יוכל איש לפעל׃5 בהיותי בעולם אור העולם אני׃6 ויהי כדברו זאת וירק על הארץ ויעש טיט מן הרוק וימרח את הטיט על עיני העור׃7 ויאמר אליו לך ורחץ בברכת השלח פרושו שלוח וילך וירחץ ויבא ועיניו ראות׃8 ויאמרו שכניו ואשר ראו אתו לפנים כי עור הוא הלא זה הוא הישב ומשאל׃9 אלה אמרו כי הוא זה ואלה אמרו אך דומה לו והוא אמר אני הוא׃10 ויאמרו אליו במה אפו נפקחו עיניך׃11 ויען ויאמר איש אשר נקרא שמו ישוע עשה טיט וימרח על עיני ויאמר אלי לך ורחץ בברכת השלח ואלך וארחץ ותארנה עיני׃12 ויאמרו אליו איו ויאמר לא ידעתי׃

13 ויהי כשמעו את זאת ויסר משם באניה אל מקום חרבה לבדד וישמעו המון העם וילכו אחריו ברגליהם מן הערים׃14 ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם וירפא את החלשים אשר בהם׃15 ויהי לפנות ערב ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו המקום חרב וגם נטה היום שלחה את המון העם וילכו אל הכפרים לקנות להם אכל׃16 ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו אתם להם לאכל׃17 ויאמרו אליו אין לנו פה כי אם חמשת ככרות לחם ושני דגים׃18 ויאמר הביאום אלי הלם׃19 ויצו את העם לשבת על הדשא ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס ויתן את הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם׃20 ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שנים עשר סלים מלאים׃21 והאכלים היו כחמשת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃

35 ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר׃36 ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו׃37 ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃38 והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃39 ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃40 ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃41 וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃

25 ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃26 והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃27 ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃28 כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃29 וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃30 וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃31 ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃32 ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃33 ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃34 ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃

1 ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃2 והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃3 ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃4 כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃5 ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃6 ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃7 ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃8 כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃9 וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃10 ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃11 ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃12 ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃13 וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃14 וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃15 ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃16 ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃17 ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃18 ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃19 ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃20 וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃

21 וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃22 והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃23 ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃24 וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃25 ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃26 והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃27 ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃28 כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃29 וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃30 וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃31 ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃32 ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃33 ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃34 ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃35 עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃36 וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃37 ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃38 ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃39 ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃40 וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃41 ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃42 ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃43 ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃

22 ויאץ ישוע בתלמידיו לרדת באניה לעבר לפניה אל עבר הים עד אשר ישלח את העם׃23 ואחרי שלחו את העם עלה ההרה בדד להתפלל ויהי ערב והוא לבדו שמה׃24 והאניה הלכה בתוך הים ותטרף מן הגלים כי הרוח לנגדה׃25 ויהי באשמרת הרביעית ויבא אליהם ישוע מתהלך על פני הים׃26 והתלמידים בראתם אותו מתהלך על פני הים נבהלו לאמר מראה רוח הוא ויצעקו מפחד׃27 וידבר ישוע פתאם אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃28 ויען פטרוס ויאמר אליו אם אתה הוא אדני צוה נא כי אבא אליך על המים׃29 ויאמר בוא וירד פטרוס מן האניה ויתהלך על המים לבוא אל ישוע׃30 ויהי כראתו את הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבע ויצעק לאמר אדני הושיעני׃31 וימהר ישוע לשלח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן האמונה למה לחק לבך׃32 הם עלו אל האניה והרוח שככה׃33 ואנשי האניה נגשו וישתחוו לו לאמר באמת בן אלהים אתה׃

1 ויהי מקץ ימים בשובו אל כפר נחום וישמעו כי הוא בבית׃2 ויאספו רבים מהרה עד אפס מקום לעמד אף מחוץ לפתח וידבר אליהם את הדבר׃3 ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה׃4 ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את המשכב אשר שכב עליה נכה האברים׃5 ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים בני נסלחו לך חטאתיך׃6 ויהיו מן הסופרים ישבים שם וחשבים בלבם לאמר׃7 מה ידבר זה גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי האלהים לבדו׃8 וידע ישוע ברוחו כי ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם׃9 מה הנקל האמר אל נכה האברים נסלחו לך חטאתיך אם אמור קום שא את משכבך והתהלך׃10 אך למען תדעון כי לבן האדם יש השלטן לסלח חטאים בארץ ויאמר אל נכה האברים׃11 לך אני אמר קום שא את משכבך ולך אל ביתך׃12 ויקם פתאם וישא את משכבו ויצא לעיני כלם עד כי השתממו כלם וישבחו את האלהים לאמר מעולם לא ראינו כזאת׃

1 ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃2 היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃3 ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃4 וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃5 וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃6 ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃7 מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃8 ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃9 ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃10 אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃11 כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃12 ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃13 וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃14 אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃15 ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃16 ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃17 ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃18 ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃19 ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃20 ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃21 ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃22 וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃23 ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃24 ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃25 ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃26 וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃27 ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃28 ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃29 היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃30 וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃31 והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃32 ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃33 ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃34 ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃35 ויבך ישוע׃36 ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃37 ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃38 ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃39 ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃40 ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃41 וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃42 ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃43 ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃44 ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃