Nascimento de Jesus
O nascimento de Jesus é o evento que divide a história. O Verbo se fez carne e habitou entre nós. Deus enviou seu Filho ao mundo para nos salvar e nos reconciliar consigo.
O Verbo se fez carne
Jesus não nasceu por acaso — sua encarnação foi planejada antes da fundação do mundo. Ele se esvaziou e assumiu a forma humana por amor.
התנהגו עם הזולת כמו שישוע התנהג איתנו: למרות שהיה בדמות אלוהים הוא לא דרש את זכויותיו כאלוהים, אלא הפשיט מעצמו את כוחו הרב, את ההוד והתהילה, ולבש דמות עבד הדומה לבן־אדם. הוא אף השפיל את עצמו כל־כך עד שבחר למות מוות בזוי על הצלב.
אך בהגיע הזמן המתאים שלח אלוהים את בנו, שנולד לאם יהודיה, כדי לשחרר אותנו מהשעבוד לתורה, וכדי לאמץ אותנו לבניו.
מכיוון שאנחנו, הילדים, עשויים בשר ודם, גם המשיח לבש דמות בשר ודם, כדי שעל־ידי מותו יכריע את השטן אשר לו שליטה על המוות. בדרך זאת שיחרר המשיח את כל אלה שהיו משועבדים לפחד מן המוות במשך כל ימי חייהם.
ישוע צריך היה להידמות לאחיו בכל דבר, כדי שיוכל להיות כוהן גדול, רחמן ונאמן, שמכפר על חטאינו בעיני אלוהים.
כי אלוהים אהב כל כך את העולם עד שהקריב את בנו היחיד, כדי שכל המאמין בו לא יאבד כי אם יחיה לנצח.
O anúncio e o nascimento
O nascimento de Jesus foi anunciado por anjos, precedido por sinais e recebido com adoração pelos pastores e pelos magos do oriente.
זהו סיפור הולדתו של ישוע המשיח: אמו מרים הייתה מאורסת ליוסף, אולם עוד כשהייתה בתולה הרתה מרוח הקודש.
לאחר שהחליט יוסף לגרש את מרים נגלה אליו בחלום מלאך ה׳ ואמר: "יוסף בן־דוד, אל תהסס להתחתן עם מרים, כי התינוק שבבטנה נוצר מרוח הקודש! מרים תלד בן, ועליך לקרוא לו ’ישוע‘ (כלומר, מושיע), כי הוא יושיע את בני־עמו מחטאיהם." לידתו של ישוע קיימה את מה שאמר אלוהים באמצאות נביאיו: "הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנו אל."
כשיוסף התעורר, הוא עשה מה שציווה עליו המלאך והתחתן עם מרים. אולם מרים נשארה בתולה עד שנולד בנה, ויוסף קרא לו "ישוע".
"אל תפחדי, מרים," הרגיע אותה המלאך, "כי מצאת חן בעיני אלוהים והוא החליט לברך אותך. בעוד זמן קצר תיכנסי להריון ותלדי בן. בשם ’ישוע‘ תקראי לו. הוא יהיה רם־מעלה וייקרא בן־אלוהים. ה׳ ייתן לו את כסא דוד אביו, והוא ימלוך על עם־ישראל לעולם ועד; מלכותו לא תסתיים לעולם."
גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון.
בהיותם בבית־לחם מרים החלה בצירי לידה, וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד.
אולם המלאך הרגיע אותם ואמר: "אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! בבית־לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס."
כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו: "הבא נמהר לבית־לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים."
הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים,
O Rei que veio servir
Jesus nasceu para ser Rei, e todo aquele que é da verdade ouve a sua voz. Os magos o adoraram e ofereceram seus tesouros.
"אם כן, אתה בכל זאת מלך?" תמה פילטוס.
"כן," השיב ישוע, "משימתי היא להביא את האמת לעולם; לשם כך נולדתי ובאתי לעולם, וכל אוהבי האמת ישמעו לקולי."
לאחר הפגישה עם המלך יצאו חוזי־הכוכבים לדרך, ולפתע הכוכב שראו במזרח הופיע לנגד עיניהם. הם הלכו בעקבות הכוכב עד שנעמד בדיוק מעל המקום שבו היה התינוק. הם שמחו מאוד.
כשנכנסו חוזי־הכוכבים אל הבית שבו היה התינוק ומרים אמו, נפלו לפניו, השתחוו לו, ולאחר מכן פתחו את חבילותיהם ונתנו לו מתנות: זהב, לבונה ומור.
בינתיים הזהיר אותם אלוהים בחלום שלא לחזור אל הורדוס, ומשום כך שבו חוזי־הכוכבים לארצם בדרך אחרת.