Pão
O pão é símbolo central na Bíblia: do maná no deserto ao pão da vida — Jesus. A Escritura usa o pão para ensinar sobre provisão divina, comunhão e dependência espiritual.
O maná do céu
Deus alimentou Israel no deserto com pão do céu. O maná era diário, fiel e suficiente — retrato da provisão constante de Deus.
O pão da vida
Jesus declarou: 'Eu sou o pão da vida.' Quem vem a Ele nunca terá fome, e quem nele crê jamais terá sede. Ele é o sustento eterno.
אולם ישוע הסביר: "אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים. הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על־ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם."
"אדון," קראו, "תן לנו תמיד את הלחם הזה!"
"אני הוא לחם החיים", אמר ישוע. "כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם.
אני הוא לחם החיים. אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות. אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה."
ישוע ענה לו: "לא אצווה זאת, שהרי כתוב בתורה: ’לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה׳‘. "
Partilha e comunhão
O partir do pão une o corpo de Cristo. Na Ceia, na generosidade e na partilha, expressamos a comunhão com Deus e uns com os outros.
לאחר מכן הוא לקח כיכר לחם (מצה), הודה לאלוהים עליו, פרס את הלחם לפרוסות, נתן לתלמידיו ואמר: "זהו גופי הניתן בעדכם. עשו זאת לזיכרוני."
כי בכל פעם שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מהכוס הזאת, אתם מזכירים את מותו למעננו. עשו זאת עד שובו אלינו.
כאשר אנו מברכים על היין בסעודת־האדון, האם אין זאת אומרת שלכל השותים יש חלק בברכה שבדם המשיח? וכאשר אנו בוצעים את הלחם, האין זאת אומרת שכל הנוטל פרוסה לוקח חלק בברכות שבגוף המשיח? אנחנו, הרבים, מהווים גוף אחד, כי לכולנו יש חלק בלחם האחד שבצענו.
לכן התפללו כך:
’אבינו שבשמים, יתקדש שמך.
תבוא מלכותך,
שרצונך ייעשה בארץ כמו בשמים.
ספק לנו מדי יום את המזון הדרוש לנו.
"אתם בעצמכם תאכילו אותם." השיב ישוע.
"במה נאכיל אותם?" שאלו התלמידים בתמיהה. "נצטרך הון תועפות כדי לקנות אוכל לכל האנשים האלה!"
"לכו לראות כמה ככרות לחם יש לנו", אמר ישוע.
הם חזרו ואמרו: "יש בידינו חמש ככרות לחם ושני דגים." ישוע ביקש מהקהל לשבת על הדשא, ולשבת בשורות של חמישים או מאה איש. הוא לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל. לאחר מכן פרס את הלחם ונתן לכל אחד מתלמידיו פרוסת לחם וחתיכת דג, כדי שיגישו לקהל. והאנשים אכלו עד ששבעו לחלוטין!
כחמשת־אלפים גברים (לא כולל נשים וילדים) השתתפו בארוחה, ולבסוף כשנאספו הפירורים והשאריות מהארץ הם מילאו שנים־עשר סלים.
Provisão divina
O justo não é desamparado e seus descendentes não mendigam pão. Deus provê com fidelidade o alimento de cada dia.
בהגיעם אל הגדה השנייה של הכינרת גילו התלמידים כי שכחו לקחת איתם אוכל.
"היזהרו מהשאור של הפרושים והצדוקים!" הזהיר ישוע את תלמידיו.
הם חשבו שהוא אמר זאת משום ששכחו לקחת איתם לחם. ישוע ידע את מחשבותיהם, ולכן אמר: "חסרי־אמונה שכמוכם! מדוע אתם דואגים כל כך שאין לכם לחם? האם לעולם לא תבינו? האם אינכם זוכרים כלל את חמשת־אלפים האנשים שהאכלתי בחמש ככרות לחם, ואת הסלים המלאים בשאריות? האם שכחתם את ארבעת־אלפים האנשים שהאכלתי, ואת סלי השאריות שנשארו? כיצד יכולתם להעלות על דעתכם שדיברתי על מזון? אולם אני חוזר ואומר: היזהרו מהשאור של הפרושים והצדוקים!"
לבסוף הבינו התלמידים שבמילה "שאור" התכוון ישוע ללימודים של הפרושים והצדוקים.