1 לפני שנים רבות דיבר אלוהים אל אבותינו באמצעות הנביאים בדרכים שונות, וסיפר להם, שלב אחרי שלב, על תוכניותיו.

2 אך עתה, באחרית הימים, דיבר אלינו אלוהים באמצעות בנו, אשר בידו הפקיד את הכול ועל־ידו ברא את העולם ואת כל אשר בו.

3 בן־האלוהים מקרין את זוהר כבוד האלוהים; הוא צלם תכונותיו של אלוהים, ובכוח דברו הוא נושא את העולם כולו. לאחר שהקריב את עצמו למעננו, כדי לטהר אותנו מחטאינו, עלה בן האלוהים למרומים וישב לימין האלוהים. 4 בזאת הוכיח שהוא בעל חשיבות גדולה מכל המלאכים, ואלוהים אישר עובדה זאת כשהעניק לו את השם: "בן־אלוהים" – שם שלא הוענק לאף מלאך!

5 לאיזה מלאך אמר אלוהים אי־פעם:* "בני אתה, אני היום ילדתיך"?, או* "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"? 6 כשהציג אלוהים לפני העולם את בנו בכורו, את ישוע המשיח, אמר:* "השתחוו לו כל־מלאכי אלוהים".

7 ועל המלאכים אלוהים אומר:*

"עושה מלאכיו רוחות,

משרתיו אש לוהט".

8 אך לבנו הוא אומר:*

"כסאך, אלוהים, עולם ועד,

שבט מישר שבט מלכותך.

9 אהבת צדק ותשנא רשע,

על כן משחך אלהים אלהיך

שמן ששון מחבריך".

10 גם במקום אחר אנו מוצאים רמז לעליונותו של הבן:*

"אתה, אדוני, לפנים הארץ יסדת,

ומעשה ידיך שמים.

11 המה יאבדו, ואתה תעמד;

וכולם כבגד יבלו.

12 כלבוש תחליפם, ויחלפו.

ואתה הוא ושנותיך לא יתמו".

13 האם אמר אלוהים אי־פעם לאחד המלאכים את אשר אמר לבנו:*

"שב לימיני עד אשית ‎ א‎וֹיְבֶיךָ הֲד‎וֹם לרגליך"?

14 לא! כי המלאכים הם רק רוחות שרת, אשר נשלחו לעזור ולהשגיח על העתידים להיוושע.