1,2 כעבור יומיים נערכה חתונה בכפר־קנה שבגליל, ובין האורחים היו ישוע, אמו ותלמידיו. 3 כשראתה אמו של ישוע כי אזל היין, פנתה אל בנה ואמרה: "אזל היין."
4 אולם ישוע השיב: "למה את אומרת לי את זה? עדיין לא הגיע זמני."
5 למרות תשובה זאת אמרה אמו של ישוע למשרתים: "עשו כל מה שיגיד לכם לעשות."
6 ששה כדים גדולים מאבן עמדו שם; בכל כד אפשר להכיל מאה עד מאה־חמישים ליטר (אלה היו סוג הכדים שהיהודים השתמשו בהם למנהג הטהרה).
7 "מלאו את הכדים במים", ביקש ישוע, והמשרתים מלאו את הכדים עד הסוף. 8 "הגישו מן המשקה לראש המסיבה", המשיך ישוע, והם עשו כדבריו. 9 ראש המסיבה לא ידע מאיפה היין, אבל המשרתים ידעו. כשטעם את המים שהפכו ליין, קרא לחתן ואמר: 10 "זהו יין משובח מאוד! בדרך־כלל מגיש המארח תחילה את היין המשובח, ולאחר ששתו כולם לרוויה וכבר לא מסוגלים להבחין כל כך בטעם, הוא מגיש את היין הזול. אבל אתה שמרת את היין המשובח לסוף!"
11 הנס הזה בכפר־קנה היה הראשון שישוע חולל. הוא הביא את תלמידיו לידי אמונה בו.