1 ואשה אחת מנשי בני־הנביאים צעקה אל־אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את־יהוה והנשה בא לקחת את־שני ילדי לו לעבדים׃

2 ויאמר אליה אלישע מה אעשה־לך הגידי לי מה־יש־ [לכי כ] (לך ק) בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם־אסוך שמן׃

3 ויאמר לכי שאלי־לך כלים מן־החוץ מאת כל־ [שכנכי כ] (שכניך ק) כלים רקים אל־תמעיטי׃

4 ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד־בניך ויצקת על כל־הכלים האלה והמלא תסיעי׃

5 ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא [מיצקת כ] (מוצקת׃ ק)

6 ויהי ׀ כמלאת הכלים ותאמר אל־בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן׃

7 ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את־השמן ושלמי את־ [נשיכי כ] (נשיך ק) ואת [בניכי כ] (ובניך ק) תחיי בנותר׃ פ

1 א ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה--בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים

2 ב ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי (לך) בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן

3 ג ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי (שכניך)--כלים רקים אל תמעיטי

4 ד ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי

5 ה ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגישים אליה והיא מיצקת (מוצקת)

6 ו ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן

7 ז ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי (נשיך) ואת בניכי (ובניך) תחיי בנותר {פ}