1 ויאמרו בני־הנביאים אל־אלישע הנה־נא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו׃

2 נלכה־נא עד־הירדן ונקחה משם איש קורה אחת ונעשה־לנו שם מקום לשבת שם ויאמר לכו׃

3 ויאמר האחד הואל נא ולך את־עבדיך ויאמר אני אלך׃

4 וילך אתם ויבאו הירדנה ויגזרו העצים׃

5 ויהי האחד מפיל הקורה ואת־הברזל נפל אל־המים ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שאול׃

6 ויאמר איש־האלהים אנה נפל ויראהו את־המקום ויקצב־עץ וישלך־שמה ויצף הברזל׃

7 ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו׃ פ

1 Or les fils des Prophètes dirent à Elisée : Voici maintenant, le lieu où nous sommes assis devant toi, est trop étroit pour nous.

2 Allons-nous-en maintenant jusqu'au Jourdain, et nous prendrons de là chacun de nous une pièce de bois, et nous ferons là un lieu pour y demeurer; et il répondit : Allez.

3 Et l'un d'eux dit : Je te prie qu'il te plaise de venir avec tes serviteurs; et il répondit : J'y irai.

4 Il s'en alla donc avec eux; et ils allèrent au Jourdain, et ils coupèrent du bois.

5 Mais il arriva que comme l'un d'eux abattait une pièce de bois, le fer [de sa cognée] tomba dans l'eau; et il s'écria, et dit : Hélas mon Seigneur! encore est-il emprunté.

6 Et l'homme de Dieu dit : Où est-il tombé? et il lui montra l'endroit; alors [Elisée] coupa un morceau de bois, et le jeta là, et il fit nager le fer par dessus.

7 Et il dit : Lève-le; et [cet homme] étendit sa main, et le prit.