10 והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה׃
11 ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה ׀ בעני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו׃
12 והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה׃
13 וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃
14 ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך׃
15 ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה׃
16 אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה׃
17 ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו׃
18 ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־היו־לה עוד׃
10 And she is bitter in soul, and prayeth unto Jehovah, and weepeth greatly,
11 and voweth a vow, and saith, Jehovah of Hosts, if Thou dost certainly look on the affliction of Thy handmaid, and hast remembered me, and dost not forget Thy handmaid, and hast given to Thy handmaid seed of men -- then I have given him to Jehovah all days of his life, and a razor doth not go up upon his head.
12 And it hath been, when she multiplied praying before Jehovah, that Eli is watching her mouth,
13 and Hannah, she is speaking to her heart, only her lips are moving, and her voice is not heard, and Eli reckoneth her to be drunken.
14 And Eli saith unto her, Until when are thou drunken? turn aside thy wine from thee.
15 And Hannah answereth and saith, No, my lord, A woman sharply pained in spirit I [am], and wine and strong drink I have not drunk, and I pour out my soul before Jehovah;
16 put not thy handmaid before a daughter of worthlessness, for from the abundance of my meditation, and of my provocation, I have spoken hitherto.
17 And Eli answereth and saith, Go in peace, and the God of Israel doth give thy petition which thou hast asked of Him.
18 And she saith, Let thy handmaid find grace in thine eyes; and the woman goeth on her way, and eateth, and her countenance hath not been [sad] for it any more.