1 א ויהי דבר יהוה אל יונה שנית לאמר

2 ב קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך

3 ג ויקם יונה וילך אל נינוה--כדבר יהוה ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים--מהלך שלשת ימים

4 ד ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת

5 ה ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם

6 ו ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר

7 ז ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר  האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה--אל ירעו ומים אל ישתו

8 ח ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם

9 ט מי יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד

10 י וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם--ולא עשה

1 Puis la Parole de l’Éternel fut adressée à Jonas une seconde fois, en ces mots:

2 Lève-toi, va à Ninive, la grande ville, et publies-y le message que je t'ordonne.

3 Jonas se leva donc et alla à Ninive, suivant l'ordre de l'Éternel. Or Ninive était une grande ville devant Dieu, de trois journées de marche.

4 Et Jonas commença de pénétrer dans la ville le chemin d'une journée; il criait et disait: Encore quarante jours, et Ninive sera détruite!

5 Et les gens de Ninive crurent à Dieu; ils publièrent un jeûne et se revêtirent de sacs, depuis les plus grands d'entre eux jusqu'aux plus petits.

6 La chose parvint au roi de Ninive; il se leva de son trône, ôta de dessus lui son manteau, se couvrit d'un sac, et s'assit sur la cendre.

8 Que les hommes et les bêtes soient couverts de sacs; et qu'ils crient à Dieu avec force, et que chacun se détourne de sa mauvaise voie et de l'iniquité qui est dans ses mains.

10 Or Dieu vit ce qu'ils faisaient, comment ils se détournaient de leur mauvaise voie; et Dieu se repentit du mal qu'il avait parlé de leur faire, et il ne le fit point.