1 א האזינו השמים ואדברה  {ס}  ותשמע הארץ אמרי פי  {ר} br

2 ב יערף כמטר לקחי  {ס}  תזל כטל אמרתי  {ר} br כשעירם עלי דשא  {ס}  וכרביבים עלי עשב  {ר} br

3 ג כי שם יהוה אקרא  {ס}  הבו גדל לאלהינו  {ר} br

4 ד הצור תמים פעלו  {ס}  כי כל דרכיו משפט  {ר} br אל אמונה ואין עול  {ס}  צדיק וישר הוא  {ר} br

5 ה שחת לו לא בניו מומם  {ס}  דור עקש ופתלתל  {ר} br

6 ו big ה /big  ליהוה תגמלו זאת--  {ס}  עם נבל ולא חכם  {ר} br הלוא הוא אביך קנך  {ס}  הוא עשך ויכננך  {ר} br

7 ז זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר  {ס}  שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך  {ר} br

8 ח בהנחל עליון גוים  {ס}  בהפרידו בני אדם  {ר} br יצב גבלת עמים  {ס}  למספר בני ישראל  {ר} br

9 ט כי חלק יהוה עמו  {ס}  יעקב חבל נחלתו  {ר} br

10 י ימצאהו בארץ מדבר  {ס}  ובתהו ילל ישמן  {ר} br יסבבנהו יבוננהו--  {ס}  יצרנהו כאישון עינו  {ר} br

11 יא כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף  {ס}  יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו  {ר} br

12 יב יהוה בדד ינחנו  {ס}  ואין עמו אל נכר  {ר} br

13 יג ירכבהו על במותי (במתי) ארץ  {ס}  ויאכל תנובת שדי  {ר} br וינקהו דבש מסלע  {ס}  ושמן מחלמיש צור  {ר} br

14 יד חמאת בקר וחלב צאן  {ס}  עם חלב כרים ואילים  {ר} br בני בשן ועתודים  {ס}  עם חלב כליות חטה  {ר} br ודם ענב תשתה חמר  {ס}

15 טו וישמן ישרון ויבעט  {ר} br שמנת עבית כשית  {ס}  ויטש אלוה עשהו  {ר} br וינבל צור ישעתו  {ס}

16 טז יקנאהו בזרים  {ר} br בתועבת יכעיסהו  {ס}

17 יז יזבחו לשדים לא אלה--  {ר} br אלהים לא ידעום  {ס}  חדשים מקרב באו  {ר} br לא שערום אבתיכם  {ס}

18 יח צור ילדך תשי  {ר} br ותשכח אל מחללך  {ס}

19 יט וירא יהוה וינאץ  {ר} br מכעס בניו ובנתיו  {ס}

20 כ ויאמר אסתירה פני מהם--  {ר} br אראה מה אחריתם  {ס}  כי דור תהפכת המה  {ר} br בנים לא אמן בם  {ס}

21 כא הם קנאוני בלא אל  {ר} br כעסוני בהבליהם  {ס}  ואני אקניאם בלא עם  {ר} br בגוי נבל אכעיסם  {ס}

22 כב כי אש קדחה באפי  {ר} br ותיקד עד שאול תחתית  {ס}  ותאכל ארץ ויבלה  {ר} br ותלהט מוסדי הרים  {ס}

23 כג אספה עלימו רעות  {ר} br חצי אכלה בם  {ס}

24 כד מזי רעב ולחמי רשף  {ר} br וקטב מרירי  {ס}  ושן בהמת אשלח בם  {ר} br עם חמת זחלי עפר  {ס}

25 כה מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור  {ר} br גם בתולה--יונק עם איש שיבה  {ס}

26 כו אמרתי אפאיהם  {ר} br אשביתה מאנוש זכרם  {ס}

27 כז לולי כעס אויב אגור--  {ר} br פן ינכרו צרימו  {ס}  פן יאמרו ידנו רמה  {ר} br ולא יהוה פעל כל זאת  {ס}

28 כח כי גוי אבד עצות המה  {ר} br ואין בהם תבונה  {ס}

29 כט לו חכמו ישכילו זאת  {ר} br יבינו לאחריתם  {ס}

30 ל איכה ירדף אחד אלף  {ר} br ושנים יניסו רבבה  {ס}  אם לא כי צורם מכרם  {ר} br ויהוה הסגירם  {ס}

31 לא כי לא כצורנו צורם  {ר} br ואיבינו פלילים  {ס}

32 לב כי מגפן סדם גפנם  {ר} br ומשדמת עמרה  {ס}  ענבמו ענבי רוש--  {ר} br אשכלת מררת למו  {ס}

33 לג חמת תנינם יינם  {ר} br וראש פתנים אכזר  {ס}

34 לד הלא הוא כמס עמדי  {ר} br חתום באוצרתי  {ס}

35 לה לי נקם ושלם  {ר} br לעת תמוט רגלם  {ס}  כי קרוב יום אידם  {ר} br וחש עתדת למו  {ס}

36 לו כי ידין יהוה עמו  {ר} br ועל עבדיו יתנחם  {ס}  כי יראה כי אזלת יד  {ר} br ואפס עצור ועזוב  {ס}

37 לז ואמר אי אלהימו--  {ר} br צור חסיו בו  {ס}

38 לח אשר חלב זבחימו יאכלו  {ר} br ישתו יין נסיכם  {ס}  יקומו ויעזרכם--  {ר} br יהי עליכם סתרה  {ס}

39 לט ראו עתה כי אני אני הוא  {ר} br ואין אלהים עמדי  {ס}  אני אמית ואחיה  {ר} br מחצתי ואני ארפא  {ס}  ואין מידי מציל  {ר} br

40 מ כי אשא אל שמים ידי  {ס}  ואמרתי חי אנכי לעלם  {ר} br

41 מא אם שנותי ברק חרבי  {ס}  ותאחז במשפט ידי  {ר} br אשיב נקם לצרי  {ס}  ולמשנאי אשלם  {ר} br

42 מב אשכיר חצי מדם  {ס}  וחרבי תאכל בשר  {ר} br מדם חלל ושביה  {ס}  מראש פרעות אויב  {ר} br

43 מג הרנינו גוים עמו  {ס}  כי דם עבדיו יקום  {ר} br ונקם ישיב לצריו  {ס}  וכפר אדמתו עמו  {ר} br {ש}

44 מד ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת--באזני העם  הוא והושע בן נון

45 מה ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה--אל כל ישראל

46 מו ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום  אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת

47 מז כי לא דבר רק הוא מכם--כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה  {פ}

48 מח וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר

49 מט עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה

50 נ ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך  כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו

51 נא על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן--על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל

52 נב כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא--אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל  {פ}

1 Horchet, ihr Himmel, und ich will reden; und die Erde höre die Worte meines Mundes!

2 Es träufle wie Regen meine Lehre, es fließe wie Tau meine Rede, wie Regenschauer auf das Gras und wie Regengüsse auf das Kraut!

3 Denn den Namen Jehovas will ich ausrufen: Gebet Majestät {W. Größe} unserem Gott!

4 Der Fels: Vollkommen ist sein Tun; denn alle seine Wege sind recht. Ein Gott {El} der Treue und sonder Trug, gerecht und gerade ist er!

5 Es hat sich gegen ihn verderbt - nicht seiner Kinder ist ihr Schandfleck - ein verkehrtes und verdrehtes Geschlecht.

6 Vergeltet ihr also Jehova, du törichtes und unweises Volk? Ist er nicht dein Vater, der dich erkauft {And.: geschaffen} hat? Er hat dich gemacht und dich bereitet.

7 Gedenke der Tage der Vorzeit, merket auf die Jahre von Geschlecht zu Geschlecht; frage deinen Vater, und er wird es dir kundtun, deine Ältesten, und sie werden es dir sagen.

8 Als der Höchste den Nationen das Erbe austeilte, als er voneinander schied die Menschenkinder, da stellte er fest die Grenzen der Völker nach der Zahl der Kinder Israel.

9 Denn Jehovas Teil ist sein Volk, Jakob die Schnur seines Erbteils.

10 Er fand ihn im Lande der Wüste und in der Öde, dem Geheul der Wildnis; er umgab ihn, gab acht auf ihn, er behütete ihn wie seinen Augapfel.

11 Wie der Adler sein Nest aufstört, über seinen Jungen schwebt, seine Flügel ausbreitet, sie {Eig. es, d.h. das Nest} aufnimmt, sie trägt auf seinen Schwingen;

12 So leitete ihn Jehova allein, {O.... schwebt, breitete er seine Flügel aus, nahm ihn auf, trug ihn auf seinen Fittichen. Jehova allein leitete ihn} und kein fremder Gott {El} war mit ihm.

13 Er ließ ihn einherfahren auf den Höhen der Erde, und er aß den Ertrag des Feldes; und er ließ ihn Honig saugen aus dem Felsen und Öl aus dem Kieselfelsen;

14 geronnene Milch der Kühe und Milch der Schafe, {Eig. des Kleinviehes} samt dem Fette der Mastschafe und Widder, der Söhne Basans, und der Böcke, samt dem Nierenfett des Weizens; und der Traube Blut trankest du, feurigen Wein.

15 Da ward Jeschurun {der Gerade, Rechtschaffene} fett und schlug aus; du wurdest fett, dick, feist! Und er verließ {O. verwarf} Gott, {Eloah} der ihn gemacht hatte, und verachtete den Fels seiner Rettung.

16 Sie reizten ihn zur Eifersucht durch fremde Götter, durch Greuel erbitterten sie ihn.

17 Sie opferten den Dämonen, die Nicht-Gott {Eloah} sind, Göttern, die sie nicht kannten, neuen, die vor kurzem aufgekommen waren, die eure Väter nicht verehrten. {Eig. scheuten}

18 Den Felsen, der dich gezeugt, vernachlässigtest du, und vergaßest den Gott, {El} der dich geboren.

19 Und Jehova sah es und verwarf sie, vor Unwillen über seine Söhne und seine Töchter.

20 Und er sprach: Ich will mein Angesicht vor ihnen verbergen, will sehen, was ihr Ende sein wird; denn ein Geschlecht voll Verkehrtheit sind sie, Kinder, in denen keine Treue ist.

21 Sie haben mich zur Eifersucht gereizt durch Nicht-Götter, {W. Nicht-Gott; (El)} haben mich erbittert durch ihre Nichtigkeiten; {O. Götzen} so will auch ich sie zur Eifersucht reizen durch ein Nicht-Volk, durch eine törichte Nation will ich sie erbittern.

22 Denn ein Feuer ist entbrannt in meinem Zorn und wird brennen bis in den untersten Scheol, und es wird verzehren die Erde und ihren Ertrag und entzünden die Grundfesten der Berge.

23 Ich werde Unglück über sie häufen, meine Pfeile wider sie verbrauchen.

24 Vergehen sie vor Hunger, und sind sie aufgezehrt von Fieberglut {O. Seuche} und giftiger Pest, so werde ich den Zahn wilder Tiere gegen sie senden, samt dem Gifte der im Staube Schleichenden.

25 Draußen wird das Schwert rauben, und in den Gemächern der Schrecken: den Jüngling wie die Jungfrau, den Säugling mit dem greisen Manne.

26 Ich hätte gesagt: Ich will sie zerstreuen, ihrem Gedächtnis unter den Menschen ein Ende machen!

27 Wenn ich die Kränkung von seiten des Feindes nicht fürchtete, daß ihre Widersacher es verkännten, daß sie sprächen: Unsere Hand war erhaben, und nicht Jehova hat dies alles getan!

28 Denn sie sind eine Nation, die allen Rat verloren hat; und kein Verständnis ist in ihnen.

29 Wenn sie weise wären, so würden sie dieses verstehen, ihr Ende bedenken.

30 Wie könnte einer Tausend jagen, und zwei Zehntausend in die Flucht treiben, wäre es nicht, daß ihr Fels sie verkauft und Jehova sie preisgegeben hätte?

31 Denn nicht wie unser Fels ist ihr Fels: dessen sind unsere Feinde selbst Richter!

32 Denn von dem Weinstock Sodoms ist ihr Weinstock und von den Fluren Gomorras; ihre Beeren sind Giftbeeren, bitter sind ihre Trauben.

33 Gift der Drachen {O. Schlangen} ist ihr Wein und grausames Gift der Nattern.

34 Ist dieses nicht bei mir verborgen, versiegelt in meinen Schatzkammern?

35 Mein ist die Rache und die Vergeltung für die Zeit, da ihr Fuß wanken wird; denn nahe ist der Tag ihres Verderbens, und was ihnen bevorsteht, eilt herbei.

36 Denn Jehova wird sein Volk richten, {O. seinem Volke Recht verschaffen} und er wird sich's gereuen lassen {O. sich erbarmen. Vergl. Ps. 135,14} über seine Knechte, wenn er sehen wird, daß geschwunden die Kraft, und der Gebundene und der Freie dahin ist.

37 Und er wird sagen: Wo sind ihre Götter, der Fels, auf den sie vertrauten,

38 welche das Fett ihrer Schlachtopfer aßen, den Wein ihrer Trankopfer tranken? Sie mögen aufstehen und euch helfen, mögen ein Schirm über euch sein!

39 Sehet nun, daß ich, ich bin, der da ist, {W. daß ich, ich bin er, derselbe. Dieser Ausdruck wird zu einem Namen Gottes; Vergl. Neh. 9,6; Ps. 102,27 usw.} und kein Gott neben mir! Ich töte, und ich mache lebendig, ich zerschlage, und ich heile; und niemand ist, der aus meiner Hand errettet!

40 Denn ich erhebe zum Himmel meine Hand und spreche: Ich lebe ewiglich! {O. So wahr ich ewiglich lebe!}

41 Wenn ich mein blitzendes Schwert {W. den Blitz meines Schwertes} geschärft habe und meine Hand zum Gericht greift, so werde ich Rache erstatten meinen Feinden und Vergeltung geben meinen Hassern.

42 Meine Pfeile werde ich berauschen mit Blut, und mein Schwert wird Fleisch fressen - mit dem Blute der Erschlagenen und Gefangenen - von dem Haupte der Fürsten des Feindes. {And. üb.: vom behaarten Haupte des Feindes}

43 Jubelt, ihr Nationen, mit seinem Volke {O. Jubelt... seinem Volke zu. Eig. Bejubelt... sein Volk} ! denn er wird rächen das Blut seiner Knechte und wird Rache erstatten seinen Feinden, und seinem Lande, seinem Volke, vergeben. -

44 Und Mose kam und redete alle Worte dieses Liedes vor den Ohren des Volkes, er und Hosea, {Vergl. 4. Mose 13,16} der Sohn Nuns.

45 Und als Mose alle diese Worte zu dem ganzen Israel ausgeredet hatte, da sprach er zu ihnen:

46 Richtet euer Herz auf alle die Worte, die ich euch heute bezeuge, damit ihr sie euren Kindern befehlet, daß sie darauf achten, alle Worte dieses Gesetzes zu tun.

47 Denn es ist nicht ein leeres Wort für euch, sondern es ist euer Leben; und durch dieses Wort werdet ihr eure Tage verlängern in dem Lande, wohin ihr über den Jordan ziehet, um es in Besitz zu nehmen.

48 Und Jehova redete zu Mose an diesem selbigen Tage und sprach:

49 Steige auf dieses Gebirge Abarim, den Berg Nebo, der im Lande Moab liegt, der Jericho gegenüber ist, und sieh das Land Kanaan, das ich den Kindern Israel zum Eigentum gebe;

50 und du wirst sterben auf dem Berge, auf welchen du steigen wirst, und zu deinen Völkern versammelt werden; gleichwie dein Bruder Aaron auf dem Berge Hor gestorben ist und zu seinen Völkern versammelt wurde;

51 darum daß ihr treulos gegen mich gehandelt habt inmitten der Kinder Israel an dem Wasser von Meriba-Kades {O. an dem Haderwasser von Kades} in der Wüste Zin, darum daß ihr mich nicht geheiligt habt inmitten der Kinder Israel.

52 Denn vor dir sollst du das Land sehen, aber du sollst nicht in das Land hineinkommen, das ich den Kindern Israel gebe.