1 א זכר יהוה מה היה לנו הביט (הביטה) וראה את חרפתנו

2 ב נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים

3 ג יתומים היינו אין (ואין) אב אמתינו כאלמנות

4 ד מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו

5 ה על צוארנו נרדפנו יגענו לא (ולא) הונח לנו

6 ו מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם

7 ז אבתינו חטאו אינם (ואינם) אנחנו (ואנחנו) עונתיהם סבלנו

8 ח עבדים משלו בנו פרק אין מידם

9 ט בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר

10 י עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב

11 יא נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה

12 יב שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו

13 יג בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו

14 יד זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם

15 טו שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו

16 טז נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו

17 יז על זה היה דוה לבנו--על אלה חשכו עינינו

18 יח על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו  {פ}

19 יט אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדור ודור

20 כ למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים

21 כא השיבנו יהוה אליך ונשוב (ונשובה) חדש ימינו כקדם

22 כב כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד  {ש}

1 RICORDATI, Signore, di quello che ci è avvenuto; Riguarda, e vedi li nostro vituperio.

2 La nostra eredità è stata trasportata agli stranieri, E le nostre case a’ forestieri.

3 Noi siam divenuti orfani, senza padre; E le nostre madri come donne vedove.

4 Noi abbiam bevuta la nostra acqua per danari, Le nostre legne ci sono state vendute a prezzo.

5 Noi abbiam sofferta persecuzione sopra il nostro collo; Noi ci siamo affannati, e non abbiamo avuto alcun riposo.

6 Noi abbiam porta la mano agli Egizi, Ed agli Assiri, per saziarci di pane.

7 I nostri padri hanno peccato, e non sono più; Noi abbiam portate le loro iniquità.

8 De’ servi ci hanno signoreggiati; Non vi è stato alcuno che ci abbia riscossi di man loro.

9 Noi abbiamo addotta la nostra vittuaglia A rischio della nostra vita, per la spada del deserto.

10 La nostra pelle è divenuta bruna come un forno, Per l’arsure della fame.

11 Le donne sono state sforzate in Sion, E le vergini nelle città di Giuda.

12 I principi sono stati impiccati per man di coloro; Non si è avuta riverenza alle facce de’ vecchi.

13 I giovani hanno portata la macinatura, E i fanciulli son caduti per le legne.

14 I vecchi hanno abbandonato le porte, E i giovani i loro suoni.

15 La gioia del nostro cuore è cessata, I nostri balli sono stati cangiati in duolo.

16 La corona del nostro capo è caduta; Guai ora a noi! perciocchè abbiam peccato

17 Per questo il cuor nostro è languido; Per queste cose gli occhi nostri sono scurati.

18 Egli è perchè il monte di Sion è deserto, Sì che le volpi vi passeggiano.

19 Tu, Signore, dimori in eterno; Il tuo trono è stabile per ogni età.

20 Perchè ci dimenticheresti in perpetuo? Perchè ci abbandoneresti per lungo tempo?

21 O Signore, convertici a te, e noi sarem convertiti: Rinnova i nostri giorni, come erano anticamente.

22 Perciocchè, ci hai tu del tutto riprovati? Sei tu adirato contro a noi fino all’estremo?