1 א העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת  כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול

2 ב הנוה והמענגה דמיתי בת ציון

3 ג אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו

4 ד קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב

5 ה קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה  {פ}

6 ו כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה

7 ז כהקיר בור (ביר) מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד--חלי ומכה

8 ח הוסרי ירושלם--פן תקע נפשי ממך  פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה  {פ}

9 ט כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על סלסלות

10 י על מי אדברה ואעידה וישמעו--הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר יהוה היה להם לחרפה--לא יחפצו בו

11 יא ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל--שפך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו  כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים

12 יב ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו  כי אטה את ידי על ישבי הארץ נאם יהוה

13 יג כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד כהן--כלו עשה שקר

14 יד וירפאו את שבר עמי על נקלה--לאמר שלום שלום ואין שלום

15 טו הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו--לכן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו אמר יהוה  {ס}

16 טז כה אמר יהוה עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך

17 יז והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב

18 יח לכן שמעו הגוים ודעי עדה את אשר בם

19 יט שמעי הארץ--הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם  כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה

20 כ למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי

21 כא לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו--יאבדו (ואבדו)  {פ}

22 כב כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ

23 כג קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת ציון

24 כד שמענו את שמעו רפו ידינו צרה החזקתנו--חיל כיולדה

25 כה אל תצאי (תצאו) השדה ובדרך אל תלכי (תלכו)  כי חרב לאיב מגור מסביב

26 כו בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר--אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים  כי פתאם יבא השדד עלינו

27 כז בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את דרכם

28 כח כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה

29 כט נחר מפח מאשתם (מאש תם) עפרת--לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו

30 ל כסף נמאס קראו להם  כי מאס יהוה בהם  {פ}

1 Enfants de Benjamin, fuyez vous-en [par troupes] du milieu de Jérusalem, et sonnez du cor à Tékoah, et élevez un signal de feu à Bethkérem; car le mal et une grande ruine a paru de l'Aquilon.

2 J'avais rendu la fille de Sion semblable à une femme qui ne bouge point de la maison, et qui est délicate.

3 Les pasteurs avec leurs troupeaux viendront contre elles, ils planteront leurs tentes autour d'elle, chacun paîtra en son quartier.

4 Préparez le combat contre elle, levez-vous, et montons en plein midi. Malheur à nous, car le jour décline, et les ombres du soir s'accroissent.

5 Levez-vous, montons de nuit, et ruinons ses palais.

6 Car ainsi a dit l'Eternel des armées : coupez des arbres, et dressez des terrasses contre Jérusalem; c'est la ville qui doit être visitée, elle n'est tout entière que rapine au dedans.

7 Comme le puits fait bouillonner ses eaux, ainsi elle fait bouillonner sa malice; on n'entend en elle devant moi continuellement que violence et que dégât, avec des maladies et des plaies.

8 Jérusalem, reçois instruction, de peur que mon affection ne se retire de toi, et que je ne fasse de toi un désert, [et] une terre inhabitable.

9 Ainsi a dit l'Eternel des armées : on grappillera entièrement comme une vigne les restes d'Israël ; remets ta main dans les paniers comme un vendangeur.

10 A qui parlerai-je, [et] qui sommerai-je, afin qu'ils écoutent? voici, leur oreille est incirconcise, et ils ne peuvent entendre; voici, la parole de l'Eternel leur est en opprobre, ils n'y prennent point de plaisir.

11 C'est pourquoi je suis plein de la fureur de l'Eternel, et je suis las de la retenir, de sorte que je la répandrai sur les enfants par la rue, et sur l'assemblée des jeunes gens, même le mari sera pris avec la femme, et l'homme âgé avec celui qui est rassasié de jours.

12 Et leurs maisons retourneront aux étrangers, les champs, et les femmes aussi; car j'étendrai ma main sur les habitants du pays, dit l'Eternel.

13 Parce que depuis le plus petit d'entre eux jusques au plus grand, chacun s'adonne au gain déshonnête, tant le Prophète que le Sacrificateur, tous se portent faussement.

14 Et ils ont pansé la froissure de la fille de mon peuple à la légère, disant : paix, paix; et il n'y avait point de paix.

15 Ont-ils été confus de ce qu'ils ont commis des abominations? Ils n'en ont même eu aucune honte, et ils ne savent ce que c'est que de rougir; c'est pourquoi ils tomberont sur ceux qui seront tombés, ils tomberont au temps que je les visiterai, a dit l'Eternel.

16 Ainsi a dit l'Eternel : tenez-vous sur les chemins, et regardez, et vous enquérez touchant les sentiers des siècles passés, quel est le bon chemin, et marchez-y, et vous trouverez le repos de vos âmes; et ils ont répondu : nous n'[y] marcherons point.

17 J'avais aussi établi sur vous des sentinelles [qui disent] : soyez attentifs au son de la trompette; mais on a répondu : nous n'[y] serons point attentifs.

18 Vous donc, nations, écoutez, et toi Assemblée, connais ce qui est entre eux.

19 Ecoute, terre : voici, je m'en vais faire venir un mal sur ce peuple, [savoir] le fruit de leurs pensées, parce qu'ils n'ont point été attentifs à mes paroles, et qu'ils ont rejeté ma Loi.

20 Pourquoi m'offrir de l'encens venu de Seba, et le bon roseau aromatique du pays éloigné? vos holocaustes ne [me] plaisent point, et vos sacrifices ne me sont point agréables.

21 C'est pourquoi ainsi a dit l'Eternel : voici, je m'en vais mettre en ce peuple des achoppements, auxquels les pères et les enfants, le voisin et son compagnon heurteront ensemble, et ils périront.

22 Ainsi a dit l'Eternel : voici, un peuple vient du pays de l'Aquilon, et une grande nation se réveillera du fond de la terre.

23 Ils prendront l'arc et l'étendard; ils [seront] cruels, et n'auront point de compassion; leur voix bruira comme la mer, et ils seront montés sur des chevaux, chacun d'eux est rangé en homme de guerre contre toi, fille de Sion!

24 En aurons-nous ouï le bruit? nos mains [en] deviendront lâches; l'angoisse nous saisira, [et] un travail comme de celle qui enfante.

25 Ne sortez point aux champs, et n'allez point par le chemin, car l'épée de l'ennemi [et] la frayeur est tout à l'entour.

26 Fille de mon peuple, ceins-toi d'un sac, et te vautre dans la cendre; mène deuil [comme] sur un fils unique, et [fais] une lamentation très-amère, car le destructeur viendra subitement sur nous.

27 Je t'ai établi [comme] une place forte et une forteresse au milieu de mon peuple, afin que tu connaisses et sondes leur voie.

28 Ils sont tous revêches, et plus que revêches, et ils vont médisant; ils sont [comme] de l'airain, et du fer; ils sont tous des gens qui se perdent l'un l'autre.

29 Le soufflet est brûlé, le plomb est consumé par le feu, le fondeur a fondu en vain, car les mauvais n'ont point été séparés.

30 On les appellera : Argent réprouvé; car l'Eternel les a réprouvés.