1 א ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו 2 ב ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר 3 ג הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם 4 ד הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה 5 ה הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם 6 ו וישגם וידבר אלהם את הדברים האלה 7 ז ויאמרו אליו--למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה 8 ח הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו--השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב 9 ט אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים 10 י ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא  אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים 11 יא וימהרו ויורדו איש את אמתחתו--ארצה ויפתחו איש אמתחתו 12 יב ויחפש--בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן 13 יג ויקרעו שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה 14 יד ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה 15 טו ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני 16 טז ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך--הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו 17 יז ויאמר--חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם  {ס} 18 יח ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך  כי כמוך כפרעה 19 יט אדני שאל את עבדיו לאמר  היש לכם אב או אח 20 כ ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו 21 כא ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו 22 כב ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו  ועזב את אביו ומת 23 כג ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם--לא תספון לראות פני 24 כד ויהי כי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו--את דברי אדני 25 כה ויאמר אבינו  שבו שברו לנו מעט אכל 26 כו ונאמר לא נוכל לרדת  אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו--כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו 27 כז ויאמר עבדך אבי אלינו  אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי 28 כח ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה 29 כט ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון--והורדתם את שיבתי ברעה שאלה 30 ל ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו 31 לא והיה כראותו כי אין הנער--ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון--שאלה 32 לב כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר  אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים 33 לג ועתה ישב נא עבדך תחת הנער--עבד לאדני והנער יעל עם אחיו 34 לד כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי  פן אראה ברע אשר ימצא את אבי

3 Aamunkoitteessa miesten annettiin lähteä matkaan aaseineen.6 Kun mies tavoitti heidät, hän sanoi heille niin kuin oli käsketty.8 Sen hopeankin, jonka aikaisemmin löysimme säkkiemme suusta, me toimme sinulle Kanaaninmaasta takaisin. Miten me siis olisimme varastaneet hopeaa tai kultaa isäntäsi talosta?11 Veljekset laskivat säkkinsä kiireesti maahan ja avasivat ne.12 Mies tutki ne aloittaen vanhimmasta veljestä ja lopettaen nuorimpaan, ja malja löytyi Benjaminin säkistä.13 Silloin veljekset repäisivät vaatteensa, kuormasivat tavaransa uudelleen aasiensa selkään ja palasivat kaupunkiin.14 Niin Juuda ja hänen veljensä menivät Joosefin taloon, jossa tämä odotti heitä, ja he heittäytyivät kasvoilleen maahan.19 Sinä itse kysyit meiltä: 'Onko teillä isää tai veljeä?'20 Ja me sanoimme sinulle: 'Meillä on vanha isä, ja hänellä on nuori poika, joka on syntynyt hänen vanhoilla päivillään. Pojan oma veli on kuollut, hän on äitinsä lapsista ainoana jäljellä ja isällemme hyvin rakas.'21 Sinä sanoit meille: 'Tuokaa hänet tänne minun luokseni, että saan nähdä hänet omin silmin.'22 Ja me sanoimme sinulle: 'Poika ei voi lähteä isänsä luota, sillä jos hän lähtee, isä kuolee.'23 Silloin sinä sanoit meille: 'Jos nuorin veljenne ei tule tänne teidän mukananne, ette saa enää astua minun eteeni.'25 Kun hän sitten kerran sanoi: 'Lähtekää jälleen ostamaan meille vähän syötävää',26 me vastasimme: 'Emme voi mennä sinne, ellei nuorin veljemme ole mukanamme. Ilman häntä emme voi astua sen miehen eteen.'27 Niin isämme sanoi meille: 'Tiedättehän, että vaimoni synnytti minulle kaksi poikaa.28 Toinen heistä lähti luotani, ja minä luulen, että hänet on peto raadellut, sillä en ole sen koommin nähnyt häntä.29 Jos te nyt viette tämän toisenkin pois luotani ja hänelle sattuu onnettomuus, te syöksette minut, harmaapään, murheen murtamana tuonelaan.'31 niin suru vie hänet hautaan. Silloin me olemme syösseet vanhan isämme tuonelaan.32 Minä, sinun palvelijasi, olen mennyt isälleni takuuseen pojasta ja sanonut hänelle: 'Jos en tuo häntä sinun luoksesi, olen ikuisesti syylli- nen sinun edessäsi.'33 Salli siis minun jäädä pojan sijasta sinun orjaksesi, herra, ja anna pojan mennä kotiin veljiensä mukana.