1 א אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך

2 ב דודי ירד לגנו לערגות הבשם--לרעות בגנים וללקט שושנים

3 ג אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים  {ס}

4 ד יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות

5 ה הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד

6 ו שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה  שכלם מתאימות ושכלה אין בהם

7 ז כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך

8 ח ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר

9 ט אחת היא יונתי תמתי--אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה  {ס}

10 י מי זאת הנשקפה כמו שחר  יפה כלבנה ברה כחמה--אימה כנדגלות  {ס}

11 יא אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים

12 יב לא ידעתי--נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב

1 Wohin ist dein Freund gegangen, du Schönste unter den Weibern? Wohin hat sich dein Freund gewandt? Wir wollen ihn mit dir suchen!

2 Mein Freund ist in seinen Garten hinabgegangen, zu den Balsambeeten, um in den Gärten zu weiden und Lilien zu pflücken!

3 Ich bin meines Freundes, und mein Freund ist mein, der unter den Lilien weidet.

4 Du bist schön, meine Freundin, wie Tirza, lieblich wie Jerusalem, furchtbar wie die Bannerträger!

5 Wende deine Augen ab von mir; denn sie machen mich ungestüm! Dein Haar ist wie eine Herde Ziegen, die sich am Berge Gilead lagern.

6 Deine Zähne sind wie eine Herde Mutterschafe, die aus der Schwemme kommen und sämtlich Zwillinge tragen, so daß kein unfruchtbares darunter ist.

7 Wie ein halber Granatapfel nimmt sich deine Wange hinter deinem Schleier aus.

8 Ihrer sechzig sind Königinnen und ihrer achtzig Nebenfrauen, dazu Jungfrauen ohne Zahl;

9 diese Eine ist meine Taube, meine Makellose; sie ist die Einzige ihrer Mutter, die Reinste von allen, die sie geboren hat. Die Töchter sahen sie und priesen sie glücklich, die Königinnen und Nebenfrauen rühmten sie:

10 Wer ist die, welche herabschaut wie Morgenrot, schön wie der Mond, klar wie die Sonne, furchtbar wie die Bannerträger?

11 Zum Nußgarten war ich hinabgegangen, um die grünen Plätze des Tales zu betrachten, zu sehen, ob der Weinstock ausgeschlagen, ob die Granaten Blüten getrieben hätten,

12 wovon ich nichts gewußt hatte, darauf ward meine Seele aufmerksam, auf die Wagen meines edlen Volkes.