1 א האזינו השמים ואדברה {ס} ותשמע הארץ אמרי פי {ר} br
2 ב יערף כמטר לקחי {ס} תזל כטל אמרתי {ר} br כשעירם עלי דשא {ס} וכרביבים עלי עשב {ר} br
3 ג כי שם יהוה אקרא {ס} הבו גדל לאלהינו {ר} br
4 ד הצור תמים פעלו {ס} כי כל דרכיו משפט {ר} br אל אמונה ואין עול {ס} צדיק וישר הוא {ר} br
5 ה שחת לו לא בניו מומם {ס} דור עקש ופתלתל {ר} br
6 ו big ה /big ליהוה תגמלו זאת-- {ס} עם נבל ולא חכם {ר} br הלוא הוא אביך קנך {ס} הוא עשך ויכננך {ר} br
7 ז זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר {ס} שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך {ר} br
8 ח בהנחל עליון גוים {ס} בהפרידו בני אדם {ר} br יצב גבלת עמים {ס} למספר בני ישראל {ר} br
9 ט כי חלק יהוה עמו {ס} יעקב חבל נחלתו {ר} br
10 י ימצאהו בארץ מדבר {ס} ובתהו ילל ישמן {ר} br יסבבנהו יבוננהו-- {ס} יצרנהו כאישון עינו {ר} br
11 יא כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף {ס} יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו {ר} br
12 יב יהוה בדד ינחנו {ס} ואין עמו אל נכר {ר} br
13 יג ירכבהו על במותי (במתי) ארץ {ס} ויאכל תנובת שדי {ר} br וינקהו דבש מסלע {ס} ושמן מחלמיש צור {ר} br
14 יד חמאת בקר וחלב צאן {ס} עם חלב כרים ואילים {ר} br בני בשן ועתודים {ס} עם חלב כליות חטה {ר} br ודם ענב תשתה חמר {ס}
15 טו וישמן ישרון ויבעט {ר} br שמנת עבית כשית {ס} ויטש אלוה עשהו {ר} br וינבל צור ישעתו {ס}
16 טז יקנאהו בזרים {ר} br בתועבת יכעיסהו {ס}
17 יז יזבחו לשדים לא אלה-- {ר} br אלהים לא ידעום {ס} חדשים מקרב באו {ר} br לא שערום אבתיכם {ס}
18 יח צור ילדך תשי {ר} br ותשכח אל מחללך {ס}
19 יט וירא יהוה וינאץ {ר} br מכעס בניו ובנתיו {ס}
20 כ ויאמר אסתירה פני מהם-- {ר} br אראה מה אחריתם {ס} כי דור תהפכת המה {ר} br בנים לא אמן בם {ס}
21 כא הם קנאוני בלא אל {ר} br כעסוני בהבליהם {ס} ואני אקניאם בלא עם {ר} br בגוי נבל אכעיסם {ס}
22 כב כי אש קדחה באפי {ר} br ותיקד עד שאול תחתית {ס} ותאכל ארץ ויבלה {ר} br ותלהט מוסדי הרים {ס}
23 כג אספה עלימו רעות {ר} br חצי אכלה בם {ס}
24 כד מזי רעב ולחמי רשף {ר} br וקטב מרירי {ס} ושן בהמת אשלח בם {ר} br עם חמת זחלי עפר {ס}
25 כה מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור {ר} br גם בתולה--יונק עם איש שיבה {ס}
26 כו אמרתי אפאיהם {ר} br אשביתה מאנוש זכרם {ס}
27 כז לולי כעס אויב אגור-- {ר} br פן ינכרו צרימו {ס} פן יאמרו ידנו רמה {ר} br ולא יהוה פעל כל זאת {ס}
28 כח כי גוי אבד עצות המה {ר} br ואין בהם תבונה {ס}
29 כט לו חכמו ישכילו זאת {ר} br יבינו לאחריתם {ס}
30 ל איכה ירדף אחד אלף {ר} br ושנים יניסו רבבה {ס} אם לא כי צורם מכרם {ר} br ויהוה הסגירם {ס}
31 לא כי לא כצורנו צורם {ר} br ואיבינו פלילים {ס}
32 לב כי מגפן סדם גפנם {ר} br ומשדמת עמרה {ס} ענבמו ענבי רוש-- {ר} br אשכלת מררת למו {ס}
33 לג חמת תנינם יינם {ר} br וראש פתנים אכזר {ס}
34 לד הלא הוא כמס עמדי {ר} br חתום באוצרתי {ס}
35 לה לי נקם ושלם {ר} br לעת תמוט רגלם {ס} כי קרוב יום אידם {ר} br וחש עתדת למו {ס}
36 לו כי ידין יהוה עמו {ר} br ועל עבדיו יתנחם {ס} כי יראה כי אזלת יד {ר} br ואפס עצור ועזוב {ס}
37 לז ואמר אי אלהימו-- {ר} br צור חסיו בו {ס}
38 לח אשר חלב זבחימו יאכלו {ר} br ישתו יין נסיכם {ס} יקומו ויעזרכם-- {ר} br יהי עליכם סתרה {ס}
39 לט ראו עתה כי אני אני הוא {ר} br ואין אלהים עמדי {ס} אני אמית ואחיה {ר} br מחצתי ואני ארפא {ס} ואין מידי מציל {ר} br
40 מ כי אשא אל שמים ידי {ס} ואמרתי חי אנכי לעלם {ר} br
41 מא אם שנותי ברק חרבי {ס} ותאחז במשפט ידי {ר} br אשיב נקם לצרי {ס} ולמשנאי אשלם {ר} br
42 מב אשכיר חצי מדם {ס} וחרבי תאכל בשר {ר} br מדם חלל ושביה {ס} מראש פרעות אויב {ר} br
43 מג הרנינו גוים עמו {ס} כי דם עבדיו יקום {ר} br ונקם ישיב לצריו {ס} וכפר אדמתו עמו {ר} br {ש}
44 מד ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת--באזני העם הוא והושע בן נון
45 מה ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה--אל כל ישראל
46 מו ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת
47 מז כי לא דבר רק הוא מכם--כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה {פ}
48 מח וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר
49 מט עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה
50 נ ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו
51 נא על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן--על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל
52 נב כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא--אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל {פ}
1 Merket auf, ihr Himmel, denn ich will reden, und du Erde, vernimm die Rede meines Mundes!
2 Meine Lehre triefe wie der Regen, meine Rede fließe wie der Tau, wie die Regenschauer auf das Gras, und wie die Tropfen auf das Kraut.
3 Denn ich will den Namen des HERRN verkündigen: Gebt unserm Gott die Ehre!
4 Er ist ein Fels: Vollkommen ist sein Tun; ja alle seine Wege sind gerecht. Gott ist wahrhaftig ohne Falsch; gerecht und fromm ist er.
5 Mit Ihm haben es verderbt, die nicht seine Kinder sind, sondern Schandflecken, ein verkehrtes und verdrehtes Geschlecht.
6 Dankest du also dem HERRN, du törichtes und unweises Volk? Ist er nicht dein Vater, dem du gehörst, der dich gemacht und bereitet hat?
7 Denke an die vorigen Tage; merke auf die Jahre der vorigen Geschlechter! Frage deinen Vater, der wird dir's verkündigen; deine Alten, die werden dir's sagen:
8 Als der Allerhöchste den Völkern ihr Erbe austeilte und die Kinder der Menschen voneinander schied, da setzte er die Grenzen der Völker fest nach der Zahl der Kinder Israel.
9 Denn des HERRN Teil ist sein Volk. Jakob ist das Los seines Erbteils.
10 Er hat ihn in der Wüste gefunden, im einsamen, öden Jammertal. Er beschützte ihn, gab acht auf ihn und behütete ihn wie seinen Augapfel,
11 wie ein Adler seine Nestbrut aufstört, über seinen Jungen schwebt, seine Flügel ausbreitet, sie aufnimmt und auf seinen Schwingen trägt.
12 Der HERR allein leitete ihn, und kein fremder Gott war mit ihm.
13 Er führte ihn über die Höhen der Erde und speiste ihn mit dem Ertrag der Felder, ließ ihn Honig aus den Felsen saugen und Öl aus dem harten Gestein;
14 Butter von den Kühen und Milch von den Schafen, samt dem Fette der Lämmer und Widder, der Stiere Basans und der Böcke, mit dem allerbesten Weizen; und du trankest lauter Traubenblut.
15 Da aber Jeschurun fett ward, schlug er aus. Du bist fett, dick und feist geworden! Und er ließ fahren den Gott, der ihn gemacht, und verwarf den Fels seines Heils.
16 Sie erregten seine Eifersucht durch fremde Götter; durch Greuel erzürnten sie ihn.
17 Sie opferten den Götzen, die nicht Gott sind, Göttern, die sie nicht kannten; neuen Göttern, die aus der Nähe gekommen waren, die eure Väter nicht gefürchtet haben.
18 Den Fels, der dich gezeugt hat, ließest du außer acht; und du vergaßest des Gottes, der dich gemacht hat.
19 Als der Herr es sah, verwarf er sie, weil ihn seine Söhne und seine Töchter erzürnt haben.
20 Und er sprach: Ich will mein Angesicht vor ihnen verbergen; ich will sehen, wo es zuletzt mit ihnen hinaus will; denn sie sind ein verkehrtes Geschlecht, sie sind Kinder, bei denen keine Treue ist.
21 Sie haben mich zum Eifer gereizt mit dem, was kein Gott ist, durch ihre Götzen haben sie mich erzürnt; und ich will sie auch reizen durch ein Volk, das kein Volk ist; durch ein törichtes Volk will ich sie zum Zorne reizen!
22 Denn ein Feuer ist durch meinen Zorn angezündet, das bis in die unterste Tiefe des Totenreichs hinab brennen und das Land samt seinem Gewächs verzehren und die Grundfesten der Berge in Flammen verwandeln wird.
23 Ich will Unglück wider sie häufen, ich will alle meine Pfeile gegen sie verschießen.
24 Vor Hunger sollen sie verschmachten; von brennender Seuche und giftiger Pest sollen sie verzehrt werden. Ich will die Zähne der Tiere samt dem Gift der Schlangen, die im Staube kriechen, unter sie senden.
25 Draußen soll das Schwert sie der Kinder berauben und in den Kammern drin der Schrecken: den Jüngling und die Jungfrau, den Säugling und den grauen Mann.
26 Ich hätte gesagt: »Ich will sie wegblasen, will ihr Gedächtnis unter den Menschen ausrotten!«
27 wenn ich nicht den Zorn des Feindes scheute; daß ihre Feinde solches einem Fremden zuschreiben und sagen würden: Unsre Hand war erhoben, nicht der HERR hat solches alles getan!
28 Denn es ist ein Volk, an dem aller Rat verloren ist, und das keinen Verstand besitzt.
29 Wenn sie weise wären, so würden sie das beherzigen, sie würden an ihre Zukunft denken!
30 Wie könnte einer ihrer Tausend jagen und zwei Zehntausend in die Flucht schlagen, wenn ihr Fels sie nicht verkauft und der HERR sie nicht preisgegeben hätte?
31 Denn nicht wie unser Fels ist ihr Fels; das müssen unsre Feinde selbst zugeben.
32 Denn vom Weinstock zu Sodom und von den Gefilden Gomorras stammen ihre Reben; ihre Trauben sind giftige Trauben; sie haben bittere Beeren.
33 Ihr Wein ist Drachengeifer und wütendes Otterngift.
34 Ist solches nicht bei mir aufbewahrt und in meinen Archiven versiegelt?
35 Mein ist die Rache und die Vergeltung, zu der Zeit, da ihr Fuß wanken wird; denn die Zeit ihres Verderbens ist nahe, und ihr Verhängnis eilt herzu.
36 Denn der HERR wird sein Volk richten und sich über seine Knechte erbarmen, wenn er sieht, daß jeder Halt entschwunden ist und Mündige samt den Unmündigen dahin sind.
37 Und er wird sagen: Wo sind ihre Götter, der Fels, in dem sie sich bargen,
38 welche das Fett ihrer Opfer aßen und den Wein ihres Trankopfers tranken? Lasset sie aufstehen und euch helfen und euch beschirmen!
39 Sehet nun, daß Ich, Ich allein es bin und kein Gott neben mir ist. Ich kann töten und lebendig machen, ich kann zerschlagen und kann heilen, und niemand kann aus meiner Hand erretten!
40 Denn ich hebe meine Hand zum Himmel empor und sage: Ich lebe ewig!
41 Wenn ich mein blitzendes Schwert geschliffen habe und meine Hand zum Gerichte greift, so will ich Rache nehmen an meinen Feinden und meinen Hassern vergelten.
42 Ich will meine Pfeile mit Blut tränken, und mein Schwert soll Fleisch fressen; vom Blut der Erschlagenen und Gefangenen, vom Haupt der feindlichen Fürsten.
43 Jubelt, ihr Heiden, seinem Volke zu! Denn er wird das Blut seiner Knechte rächen und seinen Feinden vergelten; aber sein Land und sein Volk wird er entsündigen!
44 Und Mose kam und trug dieses ganze Lied wörtlich vor den Ohren des Volkes vor, er und Josua, der Sohn Nuns.
45 Und als Mose solches alles zu ganz Israel geredet hatte, sprach er zu ihnen:
46 Nehmet zu Herzen alle Worte, die ich euch heute bezeuge, daß ihr sie euren Kindern anbefehlet, damit sie darauf achten, alle Worte dieses Gesetzes zu befolgen.
47 Denn das ist kein leeres Wort für euch, sondern es ist euer Leben, und durch dieses Wort werdet ihr euer Leben verlängern in dem Lande, dahin ihr über den Jordan gehet, um es einzunehmen.
48 Und der HERR redete mit Mose an demselben Tage und sprach:
49 Steige auf dieses Gebirge Abarim, auf den Berg Nebo, welcher im Moabiterlande, Jericho gegenüber liegt, und beschaue das Land Kanaan, das ich den Kindern Israel zum Eigentum geben werde;
50 und dann sollst du sterben auf dem Berge, auf welchen du steigen wirst, und zu deinem Volk versammelt werden, wie dein Bruder Aaron auf dem Berge Hor starb und zu seinem Volk versammelt wurde;
51 weil ihr euch an mir versündigt habt unter den Kindern Israel, beim Haderwasser zu Kadesch, in der Wüste Zin, da ihr mich nicht geheiligt habt unter den Kindern Israel.
52 Denn du wirst das Land vor dir zwar sehen; aber du sollst nicht in das Land hineinkommen, das ich den Kindern Israel gebe.