1 א אני הגבר ראה עני בשבט עברתו
2 ב אותי נהג וילך חשך ולא אור
3 ג אך בי ישב יהפך ידו כל היום {ס}
4 ד בלה בשרי ועורי שבר עצמותי
5 ה בנה עלי ויקף ראש ותלאה
6 ו במחשכים הושיבני כמתי עולם {ס}
7 ז גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי
8 ח גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי
9 ט גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה {ס}
10 י דב ארב הוא לי אריה (ארי) במסתרים
11 יא דרכי סורר ויפשחני שמני שמם
12 יב דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ {ס}
13 יג הביא בכליתי בני אשפתו
14 יד הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום
15 טו השביעני במרורים הרוני לענה {ס}
16 טז ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר
17 יז ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה
18 יח ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה {ס}
19 יט זכר עניי ומרודי לענה וראש
20 כ זכור תזכור ותשיח (ותשוח) עלי נפשי
21 כא זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל {ס}
22 כב חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו
23 כג חדשים לבקרים רבה אמונתך
24 כד חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו {ס}
25 כה טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו
26 כו טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה
27 כז טוב לגבר כי ישא על בנעוריו {ס}
28 כח ישב בדד וידם כי נטל עליו
29 כט יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה
30 ל יתן למכהו לחי ישבע בחרפה {ס}
31 לא כי לא יזנח לעולם אדני
32 לב כי אם הוגה ורחם כרב חסדיו
33 לג כי לא ענה מלבו ויגה בני איש {ס}
34 לד לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ
35 לה להטות משפט גבר נגד פני עליון
36 לו ל ע ות אדם בריבו אדני לא ראה {ס}
37 לז מי זה אמר ותהי אדני לא צוה
38 לח מפי עליון לא תצא הרעות והטוב
39 לט מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו {ס}
40 מ נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה
41 מא נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים
42 מב נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת {ס}
43 מג סכותה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת
44 מד סכותה בענן לך מעבור תפלה
45 מה סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים {ס}
46 מו פצו עלינו פיהם כל איבינו
47 מז פחד ופחת היה לנו השאת והשבר
48 מח פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי {ס}
49 מט עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות
50 נ עד ישקיף וירא יהוה משמים
51 נא עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי {ס}
52 נב צוד צדוני כצפור איבי חנם
53 נג צמתו בבור חיי וידו אבן בי
54 נד צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי {ס}
55 נה קראתי שמך יהוה מבור תחתיות
56 נו קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי
57 נז קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא {ס}
58 נח רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי
59 נט ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי
60 ס ראיתה כל נקמתם--כל מחשבתם לי {ס}
61 סא שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי
62 סב שפתי קמי והגיונם עלי כל היום
63 סג שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם {ס}
64 סד תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם
65 סה תתן להם מגנת לב תאלתך להם
66 סו תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה {פ}
1 Ich bin der Mann, der tief gebeugt worden ist durch die Rute seines Zorns.
2 Mich hat er verjagt und in die Finsternis geführt und nicht ans Licht.
3 Nur gegen mich kehrt er immer wieder den ganzen Tag seine Hand.
4 Er hat mein Fleisch und meine Haut verschlungen und meine Knochen zermalmt.
5 Er hat rings um mich her Gift und Drangsal aufgebaut.
6 In dunkeln Höhlen läßt er mich wohnen wie längst Verstorbene.
7 Er hat mich eingemauert, daß ich nicht herauskommen kann; mit ehernen Ketten hat er mich beschwert.
8 Ob ich auch schreie und rufe, verstopft er doch die Ohren vor meinem Gebet.
9 Quadersteine legt er mir in den Weg, krümmt meine Pfade.
10 Er lauert mir auf wie ein Bär, wie ein Löwe im Dickicht.
11 Er hat mich auf Abwege gebracht, ist über mich hergefallen und hat mich arg zugerichtet.
12 Er hat seinen Bogen gespannt und mich dem Pfeile zum Ziel gesetzt.
13 Er hat mir seines Köchers Söhne in die Nieren gejagt.
14 Ich bin allem Volk zum Gelächter geworden, ihr Liedlein den ganzen Tag.
15 Er hat mich mit Bitterkeit gesättigt, mit Wermut getränkt.
16 Er ließ meine Zähne sich an Kies zerbeißen, er hat mich mit Asche bedeckt.
17 Und du hast meine Seele aus dem Frieden verstoßen, daß ich des Glückes vergaß.
18 Und ich sprach: Meine Lebenskraft ist dahin, meine Hoffnung auf den HERRN.
19 Sei eingedenk meines Elends, meiner Verfolgung, des Wermuts und des Gifts!
20 Beständig denkt meine Seele daran und ist tief gebeugt!
21 Dieses aber will ich meinem Herzen vorhalten, darum will ich Hoffnung fassen:
22 Gnadenbeweise des HERRN sind's, daß wir nicht gänzlich aufgerieben wurden, denn seine Barmherzigkeit ist nicht zu Ende;
23 sie ist alle Morgen neu, und deine Treue ist groß!
24 Der HERR ist mein Teil, spricht meine Seele; darum will ich auf ihn hoffen.
25 Der HERR ist gütig gegen die, welche auf ihn hoffen, gegen die Seele, die nach ihm fragt.
26 Gut ist's, schweigend zu warten auf das Heil des HERRN.
27 Es ist einem Manne gut, in seiner Jugend das Joch zu tragen.
28 Er sitze einsam und schweige, wenn man ihm eines auferlegt!
29 Er stecke seinen Mund in den Staub; vielleicht ist noch Hoffnung vorhanden!
30 Schlägt ihn jemand, so biete er ihm den Backen dar und lasse sich mit Schmach sättigen!
31 Denn der Herr wird nicht ewig verstoßen;
32 sondern wenn er betrübt hat, so erbarmt er sich auch nach der Größe seiner Gnade.
33 Denn nicht aus Lust plagt und betrübt ER die Menschenkinder.
34 Wenn alle Gefangenen eines Landes mit Füßen getreten,
35 wenn das Recht eines Mannes vor dem Angesicht des Höchsten gebeugt,
36 die Rechtssache eines Menschen verdreht wird, sollte der Herr es nicht beachten?
37 Wer hat je etwas gesagt und es ist geschehen, ohne daß der Herr es befahl?
38 Geht nicht aus dem Munde des Höchsten das Böse und das Gute hervor?
39 Was beklagt sich der Mensch? Es hätte sich wahrlich jeder über seine Sünde zu beklagen!
40 Lasset uns unsere Wege erforschen und durchsuchen und zum HERRN zurückkehren!
41 Lasset uns unsere Herzen samt den Händen zu Gott im Himmel erheben!
42 Wir sind abtrünnig und widerspenstig gewesen; das hast du nicht vergeben;
43 du hast dich im Zorn verborgen und uns verfolgt; du hast uns ohne Gnade erwürgt;
44 du hast dich in eine Wolke gehüllt, daß kein Gebet hindurchdrang;
45 du hast uns zu Kot und Abscheu gemacht unter den Völkern!
46 Alle unsere Feinde haben ihr Maul gegen uns aufgesperrt.
47 Grauen und Grube wurden uns beschieden, Verwüstung und Untergang.
48 Es rinnen Wasserbäche aus meinen Augen wegen des Untergangs der Tochter meines Volkes.
49 Mein Auge tränt unaufhörlich; denn da ist keine Ruhe,
50 bis der HERR vom Himmel herabschauen und dareinsehen wird.
51 Was ich sehen muß, tut meiner Seele weh ob aller Töchter meiner Stadt.
52 Die mich ohne Ursache hassen, stellten mir heftig nach wie einem Vogel;
53 sie wollten mich in der Grube ums Leben bringen und warfen Steine auf mich.
54 Die Wasser gingen über mein Haupt; ich sagte: Ich bin verloren!
55 Aber ich rief, HERR, deinen Namen an, tief unten aus der Grube.
56 Du hörtest meine Stimme: »Verschließe dein Ohr nicht vor meinem Seufzen, vor meinem Hilferuf!«
57 Du nahtest dich mir des Tages, als ich dich anrief, du sprachest: Fürchte dich nicht!
58 Du führtest, o Herr, die Sache meiner Seele, du rettetest mir das Leben!
59 Du hast, o HERR, meine Unterdrückung gesehen; schaffe du mir Recht!
60 Du hast all ihre Rachgier gesehen, alle ihre Anschläge wider mich;
61 du hast, o HERR, ihr Schmähen gehört, alle ihre Pläne gegen mich,
62 die Reden meiner Widersacher und ihr beständiges Murmeln über mich.
63 Siehe doch: ob sie niedersitzen oder aufstehen, so bin ich ihr Spottlied.
64 Vergilt ihnen, o HERR, nach dem Werk ihrer Hände!
65 Gib ihnen Verstockung ins Herz, dein Fluch komme über sie!
66 Verfolge sie in deinem Zorn und vertilge sie unter dem Himmel des HERRN hinweg!