1 א ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה  את יעקב איש וביתו באו

2 ב ראובן שמעון לוי ויהודה

3 ג יששכר זבולן ובנימן

4 ד דן ונפתלי גד ואשר

5 ה ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב--שבעים נפש ויוסף היה במצרים

6 ו וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא

7 ז ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאד מאד ותמלא הארץ אתם  {פ}

8 ח ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף

9 ט ויאמר אל עמו  הנה עם בני ישראל--רב ועצום ממנו

10 י הבה נתחכמה לו  פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ

11 יא וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה--את פתם ואת רעמסס

12 יב וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל

13 יג ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך

14 יד וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה--את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך

15 טו ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה

16 טז ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים  אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה

17 יז ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים

18 יח ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים

19 יט ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית  כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו

20 כ וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד

21 כא ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים

22 כב ויצו פרעה לכל עמו לאמר  כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון  {פ}

1 Och dessa äro namnen på Israels söner, som kommo till Egypten; med Jakob kommo de, var och en med sitt hus:

2 Ruben, Simeon, Levi och Juda,

3 Isaskar, Sebulon och Benjamin,

4 Dan och Naftali, Gad och Aser.

5 Tillsammans utgjorde de som hade utgått från Jakobs länd sjuttio personer; men Josef var redan förut i Egypten.

6 Och Josef dog och alla hans bröder och hela det släktet.

7 Men Israels barn voro fruktsamma och växte till och förökade sig och blevo övermåttan talrika, så att landet blev uppfyllt av dem.

8 Då uppstod en ny konung över Egypten, en som icke visste av Josef.

9 Och denne sade till sitt folk: »Se, Israels barns folk är oss för stort och mäktigt.

10 Välan, låt oss då gå klokt till väga med dem; eljest kunde de ännu mer föröka sig; och om ett krig komme på, kunde de förena sig med våra fiender och begynna krig mot oss och sedan draga bort ur landet.»

11 Alltså satte man arbetsfogdar över dem och förtryckte dem med trälarbeten. Och de måste bygga åt Farao förrådsstäder, Pitom och Raamses.

12 Men ju mer man förtryckte dem, dess mer förökade de sig, och dess mer utbredde de sig, så att man begynte gruva sig för Israels barn.

13 Därför pålade egyptierna Israels barn ytterligare tvångsarbeten

14 och förbittrade deras liv med hårt arbete på murbruk och tegel och med alla slags arbeten på marken korteligen, med tvångsarbeten av alla slag, som de läto dem utföra

15 Och konungen i Egypten talade till de hebreiska kvinnor -- den ena hette Sifra, den andra Pua -- som hjälpte barnaföderskorna,

16 han sade: »När I förlösen de hebreiska kvinnorna, så sen efter, då de föda: om det är ett gossebarn, så döden det; är det ett flickebarn, så må det leva.»

17 Men hjälpkvinnorna fruktade Gud och gjorde icke såsom konungen i Egypten hade sagt till dem, utan läto barnen leva.

18 Då kallade konungen i Egypten hjälpkvinnorna till sig och sade till dem: »Varför gören I så och låten barnen leva?»

19 Hjälpkvinnorna svarade Farao: »De hebreiska kvinnorna äro icke såsom de egyptiska. De äro kraftigare; förrän hjälpkvinnan kommer till dem, hava de fött.»

20 Och Gud lät det gå väl för hjälpkvinnorna; och folket förökade sig och blev mycket talrikt.

21 Eftersom hjälpkvinnorna fruktade Gud, lät han deras hus förkovras.

22 Då bjöd Farao allt sitt folk och sade: »Alla nyfödda gossebarn- skolen I kasta i Nilfloden, men all flickebarn mån I låta leva.»