1 א והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון--בחוריכם חזינות יראו
2 ב וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי
3 ג ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן
4 ד השמש יהפך לחשך והירח לדם--לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא
5 ה והיה כל אשר יקרא בשם יהוה--ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קרא [4:1] א כי הנה בימים ההמה--ובעת ההיא אשר אשוב (אשיב) את שבות יהודה וירושלם [4:2] ב וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו [4:3] ג ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו [4:4] ד וגם מה אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם [4:5] ה אשר כספי וזהבי לקחתם ומחמדי הטבים הבאתם להיכליכם [4:6] ו ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם [4:7] ז הנני מעירם--מן המקום אשר מכרתם אתם שמה והשבתי גמלכם בראשכם [4:8] ח ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי יהוה דבר {פ} [4:9] ט קראו זאת בגוים קדשו מלחמה העירו הגבורים--יגשו יעלו כל אנשי המלחמה [4:10] י כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני [4:11] יא עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הנחת יהוה גבוריך [4:12] יב יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט כי שם אשב לשפט את כל הגוים--מסביב [4:13] יג שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי מלאה גת--השיקו היקבים כי רבה רעתם [4:14] יד המונים המונים בעמק החרוץ כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ [4:15] טו שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם [4:16] טז ויהוה מציון ישאג ומירושלם יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל [4:17] יז וידעתם כי אני יהוה אלהיכם שכן בציון הר קדשי והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד {ס} [4:18] יח והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יהוה יצא והשקה את נחל השטים [4:19] יט מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם [4:20] כ ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור [4:21] כא ונקיתי דמם לא נקיתי ויהוה שכן בציון {ש}
1 Ty se, i de dagarna och på den tiden, då jag åter upprättar Juda och Jerusalem,
2 då skall jag samla tillhopa alla hednafolk och föra dem ned till Josafats dal, och där skall jag hålla dom över dem, för mitt folks och min arvedels, Israels, skull, därför att de hava förskingrat dem bland hedningarna och utskiftat mitt land.
3 Ja, de hava kastat lott om mitt folk, gossarna hava de givit såsom betalning åt skökor, och flickorna hava de sålt för vin, som de hava druckit upp.
4 Och du, Tyrus, och du, Sidon, och I, Filisteens alla kretsar, vad förehaven också I mot mig? Haven I något att vedergälla mig för, eller är det I som viljen begynna något mot mig? Snart och med hast skall jag låta det I haven gjort komma tillbaka över edra egna huvuden,
5 eftersom I haven tagit mitt silver och mitt guld och fört mina skönaste klenoder in i edra palats,
6 och eftersom I haven sålt Judas och Jerusalems barn åt Javans barn, till att föras långt bort ifrån sitt land.
7 Se, jag skall kalla dem åter från den ort dit I haven sålt dem; och det som I haven gjort skall jag låta komma tillbaka över edra egna huvuden.
8 Jag skall sälja edra söner och döttrar i Juda barns hand, och de skola sälja dem till sabéerna, folket i fjärran land. Ty så har HERREN talat.
9 Ropen ut detta bland hednafolken, båden upp dem till helig strid. Manen på hjältarna, må alla stridsmännen komma och draga framåt.
10 Smiden edra plogbillar till svärd och edra vingårdsknivar till spjut; den svagaste må känna sig såsom en hjälte.
11 Skynden att komma, alla I folk har omkring, och samlen eder tillhopa. Sänd, o HERRE, ditned dina hjältar.
12 Ja, må hednafolken resa sig och draga åstad till Josafats dal; ty där skall jag sitta till doms över alla folk häromkring.
13 Låten lien gå, ty skörden är mogen. Kommen och trampen, ty pressen är full; presskaren flöda över, så stor är ondskan där.
14 Skaror hopa sig i Domens dal; ty HERRENS dag är nära i Domens dal.
15 Solen och månen förmörkas, och stjärnorna mista sitt sken.
16 Och HERREN upphäver ett rytande från Sion, och från Jerusalem låter han höra sin röst, så att himmelen och jorden bäva. Men för sitt folk är HERREN en tillflykt och för Israels barn ett värn.
17 Och I skolen förnimma att jag är HERREN, eder Gud, som bor på Sion, mitt heliga berg. Och Jerusalem skall vara en helgad plats och främlingar skola icke mer draga ditin.
18 På den tiden skall det ske att bergen drypa av druvsaft och höjderna flöda av mjölk; och alla bäckar i Juda skola flöda av vatten. Och en källa skall rinna upp i HERRENS hus och vattna Akaciedalen.
19 Men Egypten skall bliva en ödemark, och Edom skall varda en öde öken därför att de hava övat våld mot Juda barn och utgjutit oskyldigt blod i sitt land.
20 Sedan skall Juda trona evinnerligen, och Jerusalem från släkte till släkte.
21 Och jag skall utplåna deras blodskulder, dem som jag icke allaredan har utplånat. Och HERREN skall förbliva boende på Sion.