1 א ותשר דבורה וברק בן אבינעם {ס} ביום ההוא {ר} br לאמר {ס}
2 ב בפרע פרעות בישראל {ס} בהתנדב {ר} br עם ברכו יהוה {ס}
3 ג שמעו מלכים האזינו {ר} br רזנים {ס} אנכי ליהוה אנכי אשירה {ס} אזמר {ר} br ליהוה אלהי ישראל {ס}
4 ד יהוה בצאתך {ר} br משעיר {ס} בצעדך משדה אדום {ס} ארץ {ר} br רעשה גם שמים נטפו {ס} גם עבים נטפו {ר} br מים {ס}
5 ה הרים נזלו מפני יהוה {ס} זה {ר} br סיני--מפני יהוה אלהי ישראל {ס}
6 ו בימי שמגר בן {ר} br ענת {ס} בימי יעל חדלו ארחות {ס} והלכי {ר} br נתיבות--ילכו ארחות עקלקלות {ס}
7 ז חדלו פרזון בישראל {ר} br חדלו-- {ס} עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל {ס}
8 ח יבחר {ר} br אלהים חדשים אז לחם שערים {ס} מגן אם יראה {ר} br ורמח {ס} בארבעים אלף בישראל {ס}
9 ט לבי {ר} br לחוקקי ישראל {ס} המתנדבים בעם ברכו {ר} br יהוה {ס}
10 י רכבי אתנות צחרות {ס} ישבי {ר} br על מדין והלכי על דרך--שיחו {ס}
11 יא מקול מחצצים בין {ר} br משאבים {ס} שם יתנו צדקות יהוה {ס} צדקת {ר} br פרזונו בישראל {ס} אז ירדו לשערים עם {ר} br יהוה {ס}
12 יב עורי עורי דבורה {ס} עורי {ר} br עורי דברי שיר {ס} קום ברק ושבה שביך בן {ר} br אבינעם {ס}
13 יג אז ירד שריד לאדירים עם {ס} יהוה {ר} br ירד לי בגבורים {ס}
14 יד מני אפרים שרשם {ר} br בעמלק {ס} אחריך בנימין בעממיך {ס} מני {ר} br מכיר ירדו מחקקים {ס} ומזבולן משכים בשבט {ר} br ספר {ס}
15 טו ושרי ביששכר עם דברה {ס} ויששכר {ר} br כן ברק בעמק שלח ברגליו {ס} בפלגות ראובן גדלים חקקי {ר} br לב {ס}
16 טז למה ישבת בין המשפתים {ס} לשמע {ר} br שרקות עדרים {ס} לפלגות ראובן גדולים חקרי {ר} br לב {ס}
17 יז גלעד בעבר הירדן שכן {ס} ודן {ר} br למה יגור אניות {ס} אשר ישב לחוף {ר} br ימים {ס} ועל מפרציו ישכון {ס}
18 יח זבלון {ר} br עם חרף נפשו למות-- {ס} ונפתלי על מרומי {ר} br שדה {ס}
19 יט באו מלכים נלחמו {ס} אז {ר} br נלחמו מלכי כנען {ס} בתענך על מי {ר} br מגדו {ס} בצע כסף לא לקחו {ס}
20 כ מן {ר} br שמים נלחמו {ס} הכוכבים ממסלותם נלחמו עם {ר} br סיסרא {ס}
21 כא נחל קישון גרפם {ס} נחל {ר} br קדומים נחל קישון {ס} תדרכי נפשי {ר} br עז {ס}
22 כב אז הלמו עקבי סוס {ס} מדהרות {ר} br דהרות אביריו {ס}
23 כג אורו מרוז אמר מלאך יהוה--ארו ארור {ר} br ישביה {ס} כי לא באו לעזרת יהוה {ס} לעזרת {ר} br יהוה בגבורים {ס}
24 כד תברך מנשים--יעל אשת חבר {ר} br הקיני {ס} מנשים באהל תברך {ס}
25 כה מים {ר} br שאל חלב נתנה {ס} בספל אדירים הקריבה {ר} br חמאה {ס}
26 כו ידה ליתד תשלחנה {ס} וימינה {ר} br להלמות עמלים {ס} והלמה סיסרא מחקה {ר} br ראשו {ס} ומחצה וחלפה רקתו {ס}
27 כז בין {ר} br רגליה כרע נפל שכב {ס} בין רגליה כרע {ר} br נפל {ס} באשר כרע שם נפל שדוד {ס}
28 כח בעד {ר} br החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב {ס} מדוע בשש רכבו {ר} br לבוא-- {ס} מדוע אחרו פעמי מרכבותיו {ס}
29 כט חכמות {ר} br שרותיה תענינה {ס} אף היא תשיב אמריה {ר} br לה {ס}
30 ל הלא ימצאו יחלקו שלל {ס} רחם {ר} br רחמתים לראש גבר-- {ס} שלל צבעים {ר} br לסיסרא {ס} שלל צבעים רקמה {ס} צבע {ר} br רקמתים לצוארי שלל {ס}
31 לא כן יאבדו כל אויביך יהוה {ר} br ואהביו כצאת השמש בגברתו {ס} ותשקט הארץ ארבעים שנה {ר} br {ש}
1 De sjöngo Debora och Barak, Abinoams son, denna sång:
2 Att härförare förde an i Israel, att folket villigt följde dem -- loven HERREN därför!
3 Hören, I konungar; lyssnen, I furstar. Till HERRENS ära vill jag, vill jag sjunga, lovsäga HERREN, Israels Gud.
4 HERRE, när du drog ut från Seir, när du gick fram ifrån Edoms mark, då bävade jorden, då strömmade det från himmelen, då strömmade vatten ned ifrån molnen;
5 bergen skälvde inför HERRENS ansikte, ja, Sinai inför HERRENS, Israels Guds, ansikte.
6 I Samgars dagar, Anats sons, i Jaels dagar lågo vägarna öde; vandrarna måste färdas svåra omvägar.
7 Inga styresmän funnos, inga funnos mer i Israel, förrän du stod upp, Debora, stod upp såsom en moder i Israel.
8 Man valde sig nya gudar; då nådde striden fram till portarna. Men ingen sköld, intet spjut var att se hos de fyrtio tusen i Israel.
9 Mitt hjärta tillhör Israels hövdingar och dem bland folket, som villigt följde;
10 ja, loven HERREN. I som riden på vita åsninnor, I som sitten hemma på mattor, och I som vandren på vägen, talen härom.
11 När man under rop skiftar byte mellan vattenhoarna, då lovprisar man där HERRENS rättfärdiga gärningar, att han i rättfärdighet regerar i Israel. Då drog HERRENS folk ned till portarna.
12 Upp, upp, Debora! Upp, upp, sjung din sång! Stå upp, Barak; tag dig fångar, du Abinoams son.
13 Då satte folkets kvarleva de tappre till anförare, HERREN satte mig till anförare över hjältarna.
14 Från Efraim kommo män som hade rotfäst sig i Amalek; Benjamin följde dig och blandade sig med dina skaror. Ned ifrån Makir drogo hövdingar åstad, och från Sebulon män som buro anförarstav.
15 Furstarna i Isaskar slöto sig till Debora; och likasom Isaskar, så gjorde ock Barak; ned i dalen skyndade man i dennes spår. Bland Rubens ätter höllos stora rådslag.
16 Men varför satt du kvar ibland dina fållor och lyssnade till flöjtspel vid hjordarna? Ja, av Rubens ätter fördes stora överläggningar.
17 Gilead stannade på andra sidan Jordan. Och Dan varför -- dröjer han ännu vid skeppen? Aser satt kvar vid havets strand, vid sina vikar stannade han.
18 Men Sebulon var ett folk som prisgav sitt liv åt döden, Naftali likaså, på stridsfältets höjder.
19 Konungar drogo fram och stridde ja, då stridde Kanaans konungar vid Taanak, invid Megiddos vatten; men byte av silver vunno de icke.
20 Från himmelen fördes strid, stjärnorna stridde från sina banor mot Sisera.
21 Bäcken Kison ryckte dem bort, urtidsbäcken, bäcken Kison. Gå fram, min själ, med makt!
22 Då stampade hästarnas hovar, när deras tappra ryttare jagade framåt, framåt.
23 Förbannen Meros, säger HERRENS ängel, ja, förbannen dess inbyggare, därför att de ej kommo HERREN till hjälp, HERREN till hjälp bland hjältarna.
24 Välsignad vare Jael framför andra kvinnor, Hebers hustru, kainéens, välsignad framför alla kvinnor som bo i tält!
25 Vatten begärde han; då gav hon honom mjölk, gräddmjölk bar hon fram i högtidsskålen.
26 Sin hand räckte hon ut efter tältpluggen, sin högra hand efter arbetshammaren med den slog hon Sisera och krossade hans huvud, spräckte hans tinning och genomborrade den.
27 Vid hennes fötter sjönk han ihop, föll omkull och blev liggande; ja, vid hennes fötter sjönk han ihop och föll omkull; där han sjönk ihop, där föll han dödsslagen.
28 Ut genom fönstret skådade hon och ropade, Siseras moder, ut genom gallret: »Varför dröjer väl hans vagn att komma? Varför äro de så senfärdiga, hans vagnshästars fötter?»
29 Då svara de klokaste av hennes hovtärnor, och själv giver hon sig detsamma svaret:
30 »Förvisso vunno de byte, som de nu utskifta: en flicka, ja, två åt envar av männen, byte av praktvävnader för Siseras räkning, byte av praktvävnader, brokiga tyger; en präktig duk, ja, två brokiga dukar för de fångnas halsar.»
31 Så må alla dina fiender förgås, o HERRE. Men de som älska honom må likna solen, när den går upp i hjältekraft. Och landet hade nu ro i fyrtio år.