1 א בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת--כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה  {פ}

2 ב וישלחו בני דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את הארץ ולחקרה ויאמרו אלהם לכו חקרו את הארץ ויבאו הר אפרים עד בית מיכה וילינו שם

3 ג המה עם בית מיכה והמה הכירו את קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלם ומה אתה עשה בזה ומה לך פה

4 ד ויאמר אלהם--כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי לו לכהן

5 ה ויאמרו לו שאל נא באלהים ונדעה--התצלח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה

6 ו ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח יהוה דרככם אשר תלכו בה  {פ}

7 ז וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחוקים המה מצידנים ודבר אין להם עם אדם

8 ח ויבאו אל אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם מה אתם

9 ט ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים--אל תעצלו ללכת לבא לרשת את הארץ

10 י כבאכם תבאו אל עם בטח והארץ רחבת ידים--כי נתנה אלהים בידכם  מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ

11 יא ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל שש מאות איש חגור כלי מלחמה

12 יב ויעלו ויחנו בקרית יערים--ביהודה על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה--הנה אחרי קרית יערים

13 יג ויעברו משם הר אפרים ויבאו עד בית מיכה

14 יד ויענו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ ליש ויאמרו אל אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה תעשו

15 טו ויסורו שמה ויבאו אל בית הנער הלוי בית מיכה וישאלו לו לשלום

16 טז ושש מאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער--אשר מבני דן

17 יז ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ--באו שמה לקחו את הפסל ואת האפוד ואת התרפים ואת המסכה והכהן נצב פתח השער ושש מאות האיש החגור כלי המלחמה

18 יח ואלה באו בית מיכה ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים

19 יט ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכהן  הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל

20 כ וייטב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל ויבא בקרב העם

21 כא ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה--לפניהם

22 כב המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו וידביקו את בני דן

23 כג ויקראו אל בני דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה לך כי נזעקת

24 כד ויאמר את אלהי אשר עשיתי לקחתם ואת הכהן ותלכו--ומה לי עוד ומה זה תאמרו אלי מה לך

25 כה ויאמרו אליו בני דן אל תשמע קולך עמנו--פן יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך

26 כו וילכו בני דן לדרכם וירא מיכה כי חזקים המה ממנו ויפן וישב אל ביתו

27 כז והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שקט ובטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש

28 כח ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם והיא בעמק אשר לבית רחוב ויבנו את העיר וישבו בה

29 כט ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם העיר לראשנה

30 ל ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מ sup נ /sup שה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ

31 לא וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלהים בשלה  {פ}

1 Naqueles dias não havia rei em Israel, e a tribo dos danitas buscava para si herança onde habitar; porque até então não lhe tinha caído entre as tribos de Israel a sua herança.

2 De Zorá e de Estaol os filhos de Dã, enviaram da sua família, cinco homens tirados dos seus vários ramos, homens de valor, a espiar e explorar a terra. Disseram-lhes: Ide explorar a terra. Eles chegaram à região montanhosa de Efraim, à casa de Mica, e ali pousaram.

3 Estando eles perto da casa de Mica, reconheceram a voz do mancebo levita; e dirigindo-se para lá, perguntaram-lhe: Quem te trouxe para cá? que é o que estás fazendo aqui? que é o que tens aqui?

4 Respondeu-lhes ele: Tais e tais coisas me tem feito Mica, ele me assalariou, e eu me tornei o seu sacerdote.

5 Disseram-lhe: Consulta a Deus, para que saibamos se será próspero o caminho que seguimos.

6 Disse-lhes o sacerdote: Ide em paz; perante Jeová está o caminho que seguis.

7 Partiram os cinco homens e, indo a Laís, viram o povo que estava nela, como quieto e em paz habitava seguro, conforme o costume dos sidônios. Não havia na terra nenhuma autoridade que o envergonhasse em coisa alguma, achava-se longe dos sidônios, e não tinha relações com outra gente.

8 Voltaram aos seus irmãos em Zorá e Estaol, os quais lhes perguntaram: Que dizeis vós?

9 Responderam eles: Levantai-vos, e subamos contra eles; porque vimos a terra, e é ela muito fértil. Vós estais quietos! não vos demoreis em irdes ocupar a terra.

10 Quando fordes, achareis um povo descuidado, e a terra é muito espaçosa; pois Deus vô-la entregou nas mãos, lugar em que não há falta de coisa alguma que há na terra.

11 Da família dos danitas, partiram dali, de Zorá e de Estaol, seiscentos homens armados em guerra.

12 Tendo subido, acamparam-se em Quiriate-Jearim, em Judá, pelo que esse lugar ficou sendo chamado Maané-Dã até hoje: eis que está ao ocidente de Quiriate-Jearim.

13 Dali passaram à região montanhosa de Efraim e chegaram à casa de Mica.

14 Disseram aos seus irmãos os cinco homens que foram a espiar a terra de Laís: Sabeis, porventura, que há nestas casas um efode e terafins e uma imagem de escultura e de fundição? agora considerai o que haveis de fazer.

15 Dirigiram-se para lá e chegaram à casa do mancebo levita, à casa de Mica, e saudaram-no com amizade.

16 Os seiscentos homens, filhos de Dã, armados em guerra, ficaram à entrada da porta.

17 Mas os cinco homens que foram espiar a terra, subiram, entraram ali e tomaram a imagem de escultura, o efode, os terafins e a imagem de fundição. O sacerdote estava em pé à entrada da porta com os seiscentos homens, armados em guerra.

18 Quando eles entraram na casa de Mica, e levaram a imagem de escultura, o efode, os terafins e a imagem de fundição, perguntou-lhes o sacerdote: Que estais fazendo?

19 Responderam-lhe: Cala-te, põe a mão sobre a tua boca, vem conosco, e serve-nos de pai e de sacerdote. É-te melhor ser sacerdote na casa de um particular, ou sê-lo numa tribo e numa família em Israel?

20 Alegrou-se o coração do sacerdote, que tomou o efode, os terafins e a imagem de escultura e se foi com o povo.

21 Viraram-se e partiram, temdo posto diante de si os pequeninos, e o gado, e os seus bens.

22 Estando eles já longe da casa de Mica, foram convocados os homens que estavam nas casas vizinhas à de Mica, e alcançaram aos filhos de Dã.

23 Gritaram atrás deles, e eles, virando o rosto, perguntaram a Mica: Que queres, visto que vens com tanta gente?

24 Respondeu-lhes: Tomastes os meus deuses que fiz e o sacerdote, e fostes embora, e que tenho eu mais? que pergunta é essa que me fazes: Que queres?

25 Replicaram-lhe os filhos de Dã: Não faças ouvir a tua voz entre nós, para que não suceda que se lancem sobre vós uns homens violentos, e percas a vida e bem assim a vida dos da tua casa.

26 Assim seguiram o seu caminho os filhos de Dã. Mica, vendo que eles eram mais fortes do que ele, virou-se e voltou para sua casa.

27 Eles levaram o que Mica havia feito, e o sacerdote que tivera, chegando a Laís, a um povo quieto e descuidado, passaram-no ao fio da espada, e puseram fogo à cidade.

28 Não havia quem o livrasse, porque estava longe de Sidom, e eles não tinham relações com outra gente; estava a cidade no vale que pertence a Bete-Reobe. Tendo reedificado a cidade, habitaram nela,

29 e chamaram-lhe Dã, do nome de seu pai Dã, que nascera a Israel. Todavia o nome da cidade era originalmente Laís.

30 Os filhos de Dã erigiram para si a imagem de escultura. Jônatas, filho de Gérson, filho de Moisés, juntamente com seus filhos foram sacerdotes da tribo dos danitas até o dia do cativeiro da terra.

31 Estabeleceram a imagem de escultura que fizera Mica por todo o tempo em que a casa de Deus estava em Silo.