1 א משא דבר יהוה אל ישראל ביד מלאכי
2 ב אהבתי אתכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב נאם יהוה ואהב את יעקב
3 ג ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר
4 ד כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות--כה אמר יהוה צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם יהוה עד עולם
5 ה ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישראל
6 ו בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך
7 ז מגישים על מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא
8 ח וכי תגישון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך--אמר יהוה צבאות
9 ט ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת--הישא מכם פנים אמר יהוה צבאות
10 י מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה לא ארצה מידכם
11 יא כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות
12 יב ואתם מחללים אותו--באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו
13 יג ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה {ס}
14 יד וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים
1 Oráculo da palavra de Jeová a Israel por intervenção de Malaquias.
2 Eu vos tenho amado, diz Jeová. Contudo vós dizeis: Em que nos tens amado? Acaso não era Esaú irmão de Jacó? diz Jeová; contudo amei a Jacó,
3 e aborreci a Esaú, e fiz dos seus montes uma desolação, e dei a sua herança aos chacais do deserto.
4 Portanto Edom diz: Temos sido arruinados, mas voltaremos e edificaremos os lugares desolados. Assim diz Jeová dos exércitos: Eles edificarão, eu, porém, demolirei; e chamar-lhes-ão Termo de impiedade, e: Povo contra o qual Jeová está indignado para sempre.
5 Os vossos olhos o verão, e vós direis: Magnificado seja Jeová sobre o termo de Israel.
6 O filho honra a seu pai, e o servo a seu amo; se eu, pois, sou pai, onde está a minha honra? e se sou amo, onde está o temor de mim? diz Jeová dos exércitos a vós, ó sacerdotes, que desprezais o meu nome. Vós dizeis: Em que temos desprezado o teu nome?
7 Ofereceis sobre o meu altar pão profano, e dizeis: Em que te havemos profanado? Nisto que dizeis: A mesa de Jeová é desprezível.
8 Quando oferecerdes em sacrifício um animal cego, isso não é mau? e quando oferecerdes o que é coxo e doente, isso não é mau? Apresenta-o, pois, ao teu governador; acaso terá ele agrado em ti? ou aceitará ele a tua pessoa? diz Jeová dos exércitos.
9 Agora suplicai o favor de Deus, para que se compadeça de nós (isso tem sido feito por vossas mãos). Acaso aceitará ele qualquer um de vós? diz Jeová dos exércitos.
10 Oxalá que entre vós houvesse um só que fechasse as portas, para que não acendesseis debalde fogo sobre o meu altar! Não tenho prazer em vós, diz Jeová dos exércitos, nem aceitarei da vossa mão oferta alguma.
11 Pois desde o nascente do sol até o poente do mesmo é grande entre os gentios o meu nome; e em todo o lugar se oferece ao meu nome incenso, e uma oblação pura; porque o meu nome é grande entre os gentios, diz Jeová dos exércitos.
12 Mas vós o profanais, nisto que dizeis: A mesa de Jeová está profanada, e o seu fruto, isto é, a sua comida, é desprezível.
13 Dizeis também: Eis, que de canseira é! e tende-lo desprezado, diz Jeová dos exércitos; e tendes trazido o que foi roubado, e o coxo e o doente; assim trazeis a oferta. Aceitaria eu isso da vossa mão? diz Jeová.
14 Mas maldito seja o enganador que tem no seu rebanho um animal macho, e vota e sacrifica a Jeová o que tem mácula, pois eu sou um grande rei, diz Jeová dos exércitos, e o meu nome é terrível entre os gentios.