1 א ויהי דבר יהוה אלי לאמר 2 ב בן אדם מה יהיה עץ הגפן מכל עץ--הזמורה אשר היה בעצי היער 3 ג היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי 4 ד הנה לאש נתן לאכלה  את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר--היצלח למלאכה 5 ה הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה  אף כי אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה  {ס} 6 ו לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ הגפן בעץ היער אשר נתתיו לאש לאכלה--כן נתתי את ישבי ירושלם 7 ז ונתתי את פני בהם--מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי אני יהוה בשומי את פני בהם 8 ח ונתתי את הארץ שממה--יען מעלו מעל נאם אדני יהוה  {פ}

1 A palavra do Senhor foi-me dirigida nestes termos:2 filho do homem, a lenha da vinha por que valeria mais que a de galhos das outras árvores da floresta?3 Toma-se dela para fazer um objeto? Faz-se mesmo uma cavilha para pendurar o que quer que seja?4 Eis aí: mete-se no fogo para destruir. Quando o fogo consumir as duas extremidades, e queimar o meio, pode ainda servir para alguma coisa?5 Quando ele estava intacto, não servia para objeto algum; consumido e queimado pelo fogo, ainda menos poderá servir para qualquer coisa.6 Eis por que diz o Senhor Javé: assim como entre as árvores da floresta é a madeira da vide que eu lanço ao fogo para consumir, assim lançarei eu os habitantes de Jerusalém.7 Voltarei contra eles a minha face. Fugirão ao fogo; o fogo, porém, os devorará. Saberão que eu sou o Senhor, quando eu voltar contra eles a minha face,8 e transformar a terra num deserto, porque me têm sido infiéis - oráculo do Senhor Javé;