1 א המשא אשר חזה חבקוק הנביא

2 ב עד אנה יהוה שועתי ולא תשמע  אזעק אליך חמס ולא תושיע

3 ג למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא

4 ד על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט  כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל

5 ה ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו  כי פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי יספר

6 ו כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו

7 ז אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא

8 ח וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו--יעפו כנשר חש לאכול

9 ט כלה לחמס יבוא מגמת פניהם קדימה ויאסף כחול שבי

10 י והוא במלכים יתקלס ורזנים משחק לו הוא לכל מבצר ישחק ויצבר עפר וילכדה

11 יא אז חלף רוח ויעבר ואשם  זו כחו לאלהו

12 יב הלוא אתה מקדם יהוה אלהי קדשי--לא נמות יהוה למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו

13 יג טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל  למה תביט בוגדים--תחריש בבלע רשע צדיק ממנו

14 יד ותעשה אדם כדגי הים--כרמש לא משל בו

15 טו כלה בחכה העלה--יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על כן ישמח ויגיל

16 טז על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו  כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בראה

17 יז העל כן יריק חרמו ותמיד להרג גוים לא יחמול  {ס}

1 Oráculo recebido em visão pelo profeta Habucuc.

2 Até quando, Senhor, implorarei sem que escuteis? Até quando vos clamarei: Violência!, sem que venhais em socorro?

3 Por que me mostrais o espetáculo da iniqüidade, e contemplais vós mesmo essa desgraça? Só vejo diante de mim opressão e violência, nada mais que discórdias e contendas,

4 porque a lei se acha desacreditada, e não se vê mais a justiça; porque o ímpio cerca o justo, e a eqüidade encontra-se falseada.

5 Olhai para as nações e vede. Ficareis assombrados, pasmos, porque vou realizar em vossos dias uma obra, que não acreditaríeis, se vo-la contassem.

6 Vou suscitar os caldeus, esse povo feroz e impetuoso, que se espalha através de vastas extensões de terra, para se apoderar de moradas que não são suas.

7 Ele é terrível e temível, dele próprio procedem seu direito e sua grandeza.

8 Seus cavalos são mais ligeiros que as panteras, mais ágeis que os lobos da noite. Seus cavaleiros precipitam-se; eles vêm de longe, e voam como águia que se atira sobre a presa.

9 Todos correm para a violência, olhos fixos diante de si; amontoam cativos como grãos de areia.

10 Esse povo zomba dos reis, os príncipes são o objeto de seus gracejos; ele se ri de todas as fortalezas: levanta montões de terra e toma-as.

11 Depois o furacão muda de rumo e passa, pratica o mal, ele, cujo deus é a força.

12 Não sois vós, Senhor, desde o princípio, o meu Deus, o meu Santo, o Imortal? Senhor, vós destinastes este povo para fazer justiça, o Rochedo, vós o designastes para aplicar castigos.

13 Vossos olhos são por demais puros para verem o mal, não podeis contemplar o sofrimento. Por que olharíeis os ímpios e vos calaríeis, enquanto o malvado devora o justo?

14 Trataríeis os homens como os peixes do mar, como os répteis que não têm dono...

15 Ele pesca todos com o anzol, pega-os no covo, e recolhe-os na rede: e com isso se alegra e exulta.

16 Por isso, oferece sacrifícios à sua nassa, e queima perfumes à sua rede porque, graças a elas, teve pesca abundante e suculento manjar.

17 Mas, continuará ele a esvaziar sua rede, e a degolar impiedosamente as nações?