1 א איכה ישבה בדד העיר רבתי עם--היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות--היתה למס  {ס}

2 ב בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה--אין לה מנחם מכל אהביה  כל רעיה בגדו בה היו לה לאיבים  {ס}

3 ג גלתה יהודה מעני ומרב עבדה--היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים  {ס}

4 ד דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד--כל שעריה שוממין כהניה נאנחים בתולתיה נוגות והיא מר לה  {ס}

5 ה היו צריה לראש איביה שלו כי יהוה הוגה על רב פשעיה עולליה הלכו שבי לפני צר  {ס}

6 ו ויצא מן בת (מבת) ציון כל הדרה היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וילכו בלא כח לפני רודף  {ס}

7 ז זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה--כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה--ראוה צרים שחקו על משבתה  {ס}

8 ח חטא חטאה ירושלם על כן לנידה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור  {ס}

9 ט טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את עניי כי הגדיל אויב  {ס}

10 י ידו פרש צר על כל מחמדיה  כי ראתה גוים באו מקדשה--אשר צויתה לא יבאו בקהל לך  {ס}

11 יא כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמודיהם (מחמדיהם) באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה  {ס}

12 יב ל וא אליכם כל עברי דרך--הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי  אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו  {ס}

13 יג ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור--נתנני שממה כל היום דוה  {ס}

14 יד נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי--הכשיל כחי נתנני אדני בידי לא אוכל קום  {ס}

15 טו סלה כל אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת יהודה  {ס}

16 טז על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים--כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב  {ס}

17 יז פרשה ציון בידיה אין מנחם לה--צוה יהוה ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לנדה ביניהם  {ס}

18 יח צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי שמעו נא כל עמים (העמים) וראו מכאבי--בתולתי ובחורי הלכו בשבי  {ס}

19 יט קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו  כי בקשו אכל למו וישיבו את נפשם  {ס}

20 כ ראה יהוה כי צר לי מעי חמרמרו--נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה חרב בבית כמות  {ס}

21 כא שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי--כל איבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום קראת ויהיו כמני  {ס}

22 כב תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי  כי רבות אנחתי ולבי דוי  {פ}