1 And it came to pass in the fourth year of king Darius, that the word of Jehovah came unto Zechariah on the fourth {day} of the ninth month, {even} in Chislev,
2 when Bethel had sent Sherezer and Regem-melech, and his men, to supplicate Jehovah,
3 {and} to speak unto the priests that were in the house of Jehovah of hosts, and to the prophets, saying, Should I weep in the fifth month, separating myself, as I have done now so many years?
4 And the word of Jehovah of hosts came unto me, saying,
5 Speak unto all the people of the land, and to the priests, saying, When ye fasted and mourned in the fifth and in the seventh {month}, even those seventy years, did ye really fast unto me, {even} unto me?
6 And when ye ate, and when ye drank, was it not you that were eating and drinking?
7 Are not these the words that Jehovah cried by the former prophets, when Jerusalem was inhabited and at peace, and her cities round about her, when the south and the lowland were inhabited?
8 And the word of Jehovah came unto Zechariah, saying,
9 Thus speaketh Jehovah of hosts, saying, Execute true judgment, and shew loving-kindness and mercies one to another,
10 and oppress not the widow and the fatherless, the stranger and the afflicted; and let none of you imagine evil against his brother in your heart.
11 But they refused to hearken, and turned a rebellious shoulder, and made their ears heavy, that they should not hear.
12 And they made their heart {as} an adamant, that they should not hear the law, and the words that Jehovah of hosts sent by his Spirit by the hand of the former prophets: therefore was there great wrath from Jehovah of hosts.
13 And it came to pass, like as he called, and they would not hear, so they called, and I would not hear, saith Jehovah of hosts;
14 and I scattered them with a whirlwind among all the nations whom they knew not, and the land was desolate after them, so that no one passed through nor returned; and they laid the pleasant land desolate.
1 א ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי--בכסלו
2 ב וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו--לחלות את פני יהוה
3 ג לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי--הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים {פ}
4 ד ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר
5 ה אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה--הצום צמתני אני
6 ו וכי תאכלו וכי תשתו--הלוא אתם האכלים ואתם השתים
7 ז הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב {פ}
8 ח ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר
9 ט כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו
10 י ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם
11 יא וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע
12 יב ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות
13 יג ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות
14 יד ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה {פ}