1 OR Hiram, re di Tiro, mandò a Davide ambasciatori, e legname di cedro, e muratori, e legnaiuoli, per edificargli una casa.
2 E Davide riconobbe che il Signore l’avea stabilito re sopra Israele; perciocchè il suo regno era grandemente innalzato, per amor d’Israele, suo popolo.
3 E Davide prese ancora delle mogli in Gerusalemme, e generò ancora figliuoli e figliuole.
4 E questi sono i nomi de’ figliuoli che gli nacquero in Gerusalemme: Sammua, e Sobab, e Natan, e Salomone,
5 ed Ibhar, ed Elisua, ed Elpelet,
6 e Noga, e Nefeg, e Iafia,
7 ed Elisama, e Beelsada, ed Elifelet
8 Ora, quando i Filistei ebbero inteso che Davide era stato unto re sopra tutto Israele, salirono tutti, per cercar Davide. E Davide, avendo ciò inteso, uscì loro incontro.
9 Ed i Filistei vennero, e si sparsero per la valle de’ Rafei.
10 Allora Davide domandò Iddio, dicendo: Salirò io contro a’ Filistei? e me li darai tu nelle mani? E il Signore gli disse: Sali, ed io te li darò nelle mani.
11 Essi adunque salirono in Baal-perasim, e Davide li percosse quivi, e disse: Iddio ha rotti per mia mano i miei nemici; a guisa d’una inondazione d’acqua; perciò quel luogo fu chiamato Baal-perasim.
12 Ed i Filistei lasciarono quivi i lor dii; e per comandamento di Davide, furono bruciati col fuoco.
13 Or i Filistei si sparsero un’altra volta per quella valle.
14 E Davide domandò di nuovo Iddio. E Iddio gli disse: Non salir dietro a loro; rivolgiti d’incontro a loro, e va’ sopra loro dirincontro a’ gelsi.
15 E quando tu udirai un calpestio sopra le cime de’ gelsi, allora esci fuori in battaglia; perciocchè Iddio sarà uscito davanti a te, per percuotere il campo dei Filistei.
16 E Davide fece come Iddio gli avea comandato; e il campo de’ Filstei fu percosso da Gabaon fino a Ghezer.
17 E la fama di Davide si sparse per tutti i paesi; e il Signore mise spavento di lui in tutte le genti
1 וַיִּשְׁלַח [חִירָם כ] (חוּרָם ק) מֶלֶךְ־צֹר מַלְאָכִים אֶל־דָּוִיד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים לִבְנֹות לֹו בָּיִת׃
2 וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי־הֱכִינֹו יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל כִּי־נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתֹו בַּעֲבוּר עַמֹּו יִשְׂרָאֵל׃ פ
3 וַיִּקַּח דָּוִיד עֹוד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם וַיֹּולֶד דָּוִיד עֹוד בָּנִים וּבָנֹות׃
4 וְאֵלֶּה שְׁמֹות הַיְלוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ־לֹו בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשֹׁובָב נָתָן וּשְׁלֹמֹה׃
5 וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְאֶלְפָּלֶט׃
6 וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ׃
7 וֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט׃
8 וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי־נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל־פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִיד וַיִּשְׁמַע דָּוִיד וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם׃
9 וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּפְשְׁטוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים׃
10 וַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה עַל־ [פְּלִשְׁתִּיִּים כ] (פְּלִשְׁתִּים ק) וּנְתַתָּם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר לֹו יְהוָה עֲלֵה וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ׃
11 וַיַּעֲלוּ בְּבַעַל־פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד וַיֹּאמֶר דָּוִיד פָּרַץ הָאֱלֹהִים אֶת־אֹויְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל־כֵּן קָרְאוּ שֵׁם־הַמָּקֹום הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים׃
12 וַיַּעַזְבוּ־שָׁם אֶת־אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ׃ פ
13 וַיֹּסִיפוּ עֹוד פְּלִשְׁתִּים וַיִּפְשְׁטוּ בָּעֵמֶק׃
14 וַיִּשְׁאַל עֹוד דָּוִיד בֵּאלֹהִים וַיֹּאמֶר לֹו הָאֱלֹהִים לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְּכָאִים׃
15 וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת־קֹול הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי־יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכֹּות אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים׃
16 וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים וַיַּכּוּ אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעֹון וְעַד־גָּזְרָה׃
17 וַיֵּצֵא שֵׁם־דָּוִיד בְּכָל־הָאֲרָצֹות וַיהוָה נָתַן אֶת־פַּחְדֹּו עַל־כָּל־הַגֹּויִם׃