1 Woe unto them that decree unrighteous decrees, and to the writers that write iniquity;2 To turn aside the needy from judgment, and to take away the right of the poor of My people, that widows may be their spoil, and that they may make the fatherless their prey!3 And what will ye do in the day of visitation, and in the ruin which shall come from far? To whom will ye flee for help? And where will ye leave your glory?4 They can do nought except crouch under the captives, and fall under the slain. For all this His anger is not turned away, but His hand is stretched out still.5 O Asshur, the rod of Mine anger, in whose hand as a staff is Mine indignation!6 I do send him against an ungodly nation, and against the people of My wrath do I give him a charge, to take the spoil, and to take the prey, and to tread them down like the mire of the streets.7 Howbeit he meaneth not so, neither doth his heart think so; but it is in his heart to destroy, and to cut off nations not a few.8 For he saith: 'Are not my princes all of them kings?9 Is not Calno as Carchemish? Is not Hamath as Arpad? Is not Samaria as Damascus?10 As my hand hath reached the kingdoms of the idols, whose graven images did exceed them of Jerusalem and of Samaria;11 Shall I not, as I have done unto Samaria and her idols, so do to Jerusalem and her idols?'12 Wherefore it shall come to pass, that when the Lord hath performed His whole work upon mount Zion and on Jerusalem, I will punish the fruit of the arrogant heart of the king of Assyria, and the glory of his haughty looks.13 For he hath said: by the strength of my hand I have done it, and by my wisdom, for I am prudent; in that I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants;14 And my hand hath found as a nest the riches of the peoples; and as one gathereth eggs that are forsaken, have I gathered all the earth; and there was none that moved the wing, or that opened the mouth, or chirped.15 Should the axe boast itself against him that heweth therewith? Should the saw magnify itself against him that moveth it? as if a rod should move them that lift it up, or as if a staff should lift up him that is not wood.16 Therefore will the Lord, the LORD of hosts, send among his fat ones leanness; and under his glory there shall be kindled a burning like the burning of fire.17 And the light of Israel shall be for a fire, and his Holy One for a flame; and it shall burn and devour his thorns and his briers in one day.18 And the glory of his forest and of his fruitful field, he will consume both soul and body; and it shall be as when a sick man wasteth away.19 And the remnant of the trees of his forest shall be few, that a child may write them down.20 And it shall come to pass in that day, that the remnant of Israel, and they that are escaped of the house of Jacob, shall no more again stay upon him that smote them; but shall stay upon the LORD, the Holy One of Israel, in truth.21 A remnant shall return, even the remnant of Jacob, unto God the Mighty.22 For though thy people, O Israel, be as the sand of the sea, only a remnant of them shall return; an extermination is determined, overflowing with righteousness.23 For an extermination wholly determined shall the Lord, the GOD of hosts, make in the midst of all the earth.24 Therefore thus saith the Lord, the GOD of hosts: O My people that dwellest in Zion, be not afraid of Asshur, though he smite thee with the rod, and lift up his staff against thee, after the manner of Egypt.25 For yet a very little while, and the indignation shall be accomplished, and Mine anger shall be to their destruction.26 And the LORD of hosts shall stir up against him a scourge, as in the slaughter of Midian at the Rock of Oreb; and as His rod was over the sea, so shall He lift it up after the manner of Egypt.27 And it shall come to pass in that day, that his burden shall depart from off thy shoulder, and his yoke from off thy neck, and the yoke shall be destroyed by reason of fatness.28 He is come to Aiath, he is passed through Migron; at Michmas he layeth up his baggage;29 They are gone over the pass; they have taken up their lodging at Geba; Ramah trembleth; Gibeath-shaul is fled.30 Cry thou with a shrill voice, O daughter of Gallim! Hearken, O Laish! O thou poor Anathoth!31 Madmenah is in mad flight; the inhabitants of Gebim flee to cover.32 This very day shall he halt at Nob, shaking his hand at the mount of the daughter of Zion, the hill of Jerusalem.33 Behold, the Lord, the LORD of hosts, shall lop the boughs with terror; and the high ones of stature shall be hewn down, and the lofty shall be laid low.34 And He shall cut down the thickets of the forest with iron, and Lebanon shall fall by a mighty one.

1 הוי החקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו׃2 להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו׃3 ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃4 בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃5 הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי׃6 בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשימו מרמס כחמר חוצות׃7 והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃8 כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים׃9 הלא ככרכמיש כלנו אם לא כארפד חמת אם לא כדמשק שמרון׃10 כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון׃11 הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה׃12 והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו׃13 כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים ועתידתיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים׃14 ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃15 היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט את מרימיו כהרים מטה לא עץ׃16 לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש׃17 והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד׃18 וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והיה כמסס נסס׃19 ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃20 והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על יהוה קדוש ישראל באמת׃21 שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור׃22 כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃23 כי כלה ונחרצה אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל הארץ׃24 לכן כה אמר אדני יהוה צבאות אל תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטהו ישא עליך בדרך מצרים׃25 כי עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על תבליתם׃26 ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים׃27 והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שמן׃28 בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו׃29 עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה׃30 צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה עניה ענתות׃31 נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו׃32 עוד היום בנב לעמד ינפף ידו הר בית ציון גבעת ירושלם׃33 הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו׃34 ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול׃