1 Thus saith the LORD unto me, Go and get thee a linen girdle, and put it upon thy loins, and put it not in water. 2 So I got a girdle according to the word of the LORD, and put it on my loins. 3 And the word of the LORD came unto me the second time, saying, 4 Take the girdle that thou hast got, which is upon thy loins, and arise, go to Euphrates, and hide it there in a hole of the rock. 5 So I went, and hid it by Euphrates, as the LORD commanded me. 6 And it came to pass after many days, that the LORD said unto me, Arise, go to Euphrates, and take the girdle from thence, which I commanded thee to hide there. 7 Then I went to Euphrates, and digged, and took the girdle from the place where I had hid it: and, behold, the girdle was marred, it was profitable for nothing. 8 Then the word of the LORD came unto me, saying, 9 Thus saith the LORD, After this manner will I mar the pride of Judah, and the great pride of Jerusalem. 10 This evil people, which refuse to hear my words, which walk in the imagination of their heart, and walk after other gods, to serve them, and to worship them, shall even be as this girdle, which is good for nothing. 11 For as the girdle cleaveth to the loins of a man, so have I caused to cleave unto me the whole house of Israel and the whole house of Judah, saith the LORD; that they might be unto me for a people, and for a name, and for a praise, and for a glory: but they would not hear.
12 Therefore thou shalt speak unto them this word; Thus saith the LORD God of Israel, Every bottle shall be filled with wine: and they shall say unto thee, Do we not certainly know that every bottle shall be filled with wine? 13 Then shalt thou say unto them, Thus saith the LORD, Behold, I will fill all the inhabitants of this land, even the kings that sit upon David’s throne, and the priests, and the prophets, and all the inhabitants of Jerusalem, with drunkenness. 14 And I will dash them one against another, even the fathers and the sons together, saith the LORD: I will not pity, nor spare, nor have mercy, but destroy them.
15 Hear ye, and give ear; be not proud: for the LORD hath spoken. 16 Give glory to the LORD your God, before he cause darkness, and before your feet stumble upon the dark mountains, and, while ye look for light, he turn it into the shadow of death, and make it gross darkness. 17 But if ye will not hear it, my soul shall weep in secret places for your pride; and mine eye shall weep sore, and run down with tears, because the LORD’s flock is carried away captive. 18 Say unto the king and to the queen, Humble yourselves, sit down: for your principalities shall come down, even the crown of your glory. 19 The cities of the south shall be shut up, and none shall open them: Judah shall be carried away captive all of it, it shall be wholly carried away captive. 20 Lift up your eyes, and behold them that come from the north: where is the flock that was given thee, thy beautiful flock? 21 What wilt thou say when he shall punish thee? for thou hast taught them to be captains, and as chief over thee: shall not sorrows take thee, as a woman in travail?
22 And if thou say in thine heart, Wherefore come these things upon me? For the greatness of thine iniquity are thy skirts discovered, and thy heels made bare. 23 Can the Ethiopian change his skin, or the leopard his spots? then may ye also do good, that are accustomed to do evil. 24 Therefore will I scatter them as the stubble that passeth away by the wind of the wilderness. 25 This is thy lot, the portion of thy measures from me, saith the LORD; because thou hast forgotten me, and trusted in falsehood. 26 Therefore will I discover thy skirts upon thy face, that thy shame may appear. 27 I have seen thine adulteries, and thy neighings, the lewdness of thy whoredom, and thine abominations on the hills in the fields. Woe unto thee, O Jerusalem! wilt thou not be made clean? when shall it once be?
1 א כה אמר יהוה אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך ובמים לא תבאהו
2 ב ואקנה את האזור כדבר יהוה ואשם על מתני {פ}
3 ג ויהי דבר יהוה אלי שנית לאמר
4 ד קח את האזור אשר קנית אשר על מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע
5 ה ואלך ואטמנהו בפרת כאשר צוה יהוה אותי
6 ו ויהי מקץ ימים רבים ויאמר יהוה אלי קום לך פרתה וקח משם את האזור אשר צויתיך לטמנו שם
7 ז ואלך פרתה--ואחפר ואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יצלח לכל {פ}
8 ח ויהי דבר יהוה אלי לאמר
9 ט כה אמר יהוה ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלם--הרב
10 י העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל {ס}
11 יא כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם יהוה להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת ולא שמעו
12 יב ואמרת אליהם את הדבר הזה {ס} כה אמר יהוה אלהי ישראל כל נבל ימלא יין ואמרו אליך--הידע לא נדע כי כל נבל ימלא יין
13 יג ואמרת אליהם כה אמר יהוה הנני ממלא את כל ישבי הארץ הזאת ואת המלכים הישבים לדוד על כסאו ואת הכהנים ואת הנבאים ואת כל ישבי ירושלם--שכרון
14 יד ונפצתים איש אל אחיו והאבות והבנים יחדו--נאם יהוה לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם מהשחיתם
15 טו שמעו והאזינו אל תגבהו כי יהוה דבר
16 טז תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית (ושית) לערפל
17 יז ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה {ס}
18 יח אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם
19 יט ערי הנגב סגרו ואין פתח הגלת יהודה כלה הגלת שלומים {ס}
20 כ שאי (שאו) עיניכם וראי (וראו) הבאים מצפון איה העדר נתן לך--צאן תפארתך
21 כא מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה
22 כב וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך
23 כג היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע
24 כד ואפיצם כקש עובר לרוח מדבר
25 כה זה גורלך מנת מדיך מאתי נאם יהוה אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר
26 כו וגם אני חשפתי שוליך על פניך ונראה קלונך
27 כז נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם--לא תטהרי אחרי מתי עד {ס}