10 והיא מרת נפש ותתפלל על ־ יהוהובכהתבכה ׃
11 ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם ־ ראהתראה ׀ בעניאמתךוזכרתניולא ־ תשכחאת ־ אמתךונתתהלאמתךזרעאנשיםונתתיוליהוהכל ־ ימיחייוומורהלא ־ יעלהעל ־ ראשו ׃
12 והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את ־ פיה ׃
13 וחנה היא מדברת על ־ לבהרקשפתיהנעותוקולהלאישמעויחשבהעלילשכרה ׃
14 ויאמר אליה עלי עד ־ מתיתשתכריןהסיריאת ־ יינךמעליך ׃
15 ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת ־ רוחאנכיוייןושכרלאשתיתיואשפךאת ־ נפשילפנייהוה ׃
16 אל ־ תתןאת ־ אמתךלפניבת ־ בליעלכי ־ מרבשיחיוכעסידברתיעד ־ הנה ׃
17 ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את ־ שלתךאשרשאלתמעמו ׃
18 ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא ־ היו ־ להעוד ׃
19 וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל ־ ביתםהרמתהוידעאלקנהאת ־ חנהאשתוויזכרהיהוה ׃
20 ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את ־ שמושמואלכימיהוהשאלתיו ׃