1 Prophétie sur la vallée des visions. Qu'as-tu donc, que tu sois tout entière montée sur les toits,

2 Ville bruyante, pleine de clameurs, cité joyeuse? Tes morts n'ont pas été frappés par l'épée, ils ne sont pas tués en combattant.

3 Tous ses chefs s'étaient enfuis ensemble, devant les archers; ils sont faits prisonniers; tous ceux des siens que l'on trouve, sont faits prisonniers ensemble, quand ils s'enfuyaient au loin.

4 C'est pourquoi je dis: Détournez les yeux de moi, que je pleure amèrement! N'insistez pas pour me consoler du désastre de la fille de mon peuple.

5 Car c'est un jour de trouble, de destruction et de consternation, le jour du Seigneur, l'Éternel des armées, dans la vallée des visions. On démolit la muraille, des cris de détresse retentissent sur la montagne.

6 Élam porte le carquois, avec des chars pleins d'hommes et des cavaliers; Kir découvre le bouclier.

7 Les plus belles vallées sont remplies de chars, et les cavaliers se rangent en bataille devant les portes.

8 Le voile de Juda est levé, et en ce jour tu portes tes regards vers les armes du palais de la forêt.

9 Vous voyez les brèches nombreuses faites à la ville de David, et vous amassez les eaux du bas étang;

10 Vous comptez les maisons de Jérusalem, vous démolissez les maisons pour fortifier la muraille;

11 Vous faites aussi un réservoir entre les deux murailles pour les eaux du vieil étang. Mais vous ne regardez pas à Celui qui a fait ceci, vous ne voyez pas Celui qui l'a préparé dès longtemps.

12 Et tandis que le Seigneur, l'Éternel des armées, vous appelait en ce jour à pleurer, à gémir, à vous raser la tête et à ceindre le sac,

13 Voici de l'allégresse et de la joie; on tue des bœufs, on égorge des moutons, on mange de la chair, et on boit du vin: Mangeons et buvons, car demain nous mourrons!

14 Mais voici ce que l'Éternel des armées m'a fait entendre: Jamais cette iniquité ne vous sera pardonnée, que vous n'en mouriez, dit le Seigneur, l'Éternel des armées.

15 Ainsi a dit le Seigneur, l'Éternel des armées: Va, rends-toi vers ce favori du roi, vers Shebna, le préfet du palais:

16 Qu'as-tu ici et qui as-tu ici, que tu te sois creusé ici un tombeau? Il se creuse un tombeau sur la hauteur; il se taille une demeure dans le roc!

17 Voici, l'Éternel va te lancer au loin, comme avec un bras vigoureux; il t'enveloppera de toutes parts;

18 Il te fera rouler, rouler comme une boule, vers un pays large et spacieux. Là tu mourras, là iront tes chars magnifiques, ô honte de la maison de ton seigneur!

19 Je te chasserai de ton poste, et tu seras ôté de ta place!

20 En ce jour-là, j'appellerai mon serviteur Éliakim, fils de Hilkija;

21 Je le vêtirai de ta tunique, et le ceindrai de ta ceinture; je mettrai ton autorité entre ses mains, et il sera le père des habitants de Jérusalem et de la maison de Juda.

22 Je mettrai sur son épaule la clef de la maison de David; il ouvrira, et nul ne fermera; il fermera, et nul n'ouvrira.

23 Je le fixerai comme un clou en lieu sûr; il sera comme un trône de gloire pour la maison de son père.

24 Toute la gloire de la maison de son père, les rejetons grands et petits, reposeront sur lui; tous les petits ustensiles, depuis la vaisselle des bassins, jusqu'à tous les instruments de musique.

25 En ce jour-là, dit l'Éternel des armées, le clou fixé dans un lieu sûr cédera; il sera coupé, il tombera, et la charge qu'il portait sera retranchée. Car l'Éternel a parlé.

1 א משא גיא חזיון  מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות

2 ב תשאות מלאה עיר הומיה--קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה

3 ג כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו

4 ד על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי

5 ה כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות--בגי חזיון מקרקר קר ושוע אל ההר

6 ו ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן

7 ז ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה

8 ח ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער

9 ט ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה התחתונה

10 י ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה

11 יא ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם

12 יב ויקרא אדני יהוה צבאות--ביום ההוא  לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק

13 יג והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות

14 יד ונגלה באזני יהוה צבאות  אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות  {פ}

15 טו כה אמר אדני יהוה צבאות  לך בא אל הסכן הזה על שבנא אשר על הבית

16 טז מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו

17 יז הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה

18 יח צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך--קלון בית אדניך

19 יט והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך

20 כ והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו

21 כא והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה

22 כב ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח

23 כג ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו

24 כד ותלו עליו כל כבוד בית אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן--מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים

25 כה ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה--כי יהוה דבר  {פ}