1 Abraão era velho, e de idade avançada; e Jeová o tinha em tudo abençoado.

2 Abraão disse ao seu servo, o mais antigo da sua casa, que tinha o governo sobre tudo o que possuía: Põe a tua mão por baixo da minha coxa,

3 e te farei jurar por Jeová, Deus do céu e da terra, que não tomarás mulher para meu filho das filhas dos cananeus, entre os quais habito;

4 mas irás à minha terra e à minha parentela, e daí tomarás mulher para meu filho Isaque.

5 Perguntou-lhe o servo: Porventura a mulher não quererá seguir-me para esta terra; farei, pois, tornar teu filho para a terra donde saíste?

6 Respondeu-lhe Abraão: Guarda-te não faças tornar para lá meu filho.

7 Jeová, Deus do céu, que me tirou da casa de meu pai e da terra do meu nascimento, e que me falou e jurou, dizendo: À tua semente darei esta terra; ele enviará o seu anjo diante de ti, e tomarás dali mulher para meu filho.

8 Se a mulher não quiser seguir-te, serás livre deste teu juramento; somente não farás tornar para lá meu filho.

9 Então pôs o servo a mão por baixo da coxa de Abraão, seu senhor, e sobre esta palavra prestou-lhe juramento.

10 Tomou o servo dez camelos dos camelos de seu senhor, e partiu, tendo na sua mão todos os bens de seu senhor; levantou-se e foi a Mesopotâmia, à cidade de Naor.

11 Fez ajoelhar os camelos fora da cidade, junto ao poço de água, à hora da tarde em que as mulheres saem para tirar água.

12 E disse: Ó Jeová, Deus do meu senhor Abraão, rogo-te que me acudas hoje e uses de benevolência para com o meu senhor Abraão.

13 Eis que estou em pé junto à fonte de água, e as filhas dos homens desta cidade estão saindo para tirar água.

14 A donzela a quem eu disser: Abaixa o teu cântaro, para que eu beba, e que responder: Bebe, e também darei de beber aos teus camelos, seja a que destinaste para o teu servo Isaque. Por isso conhecerei que usaste de benevolência para com o meu senhor.

15 Antes que tivesse ele acabado de falar, saiu Rebeca, filha de Betuel, filho de Milca, mulher de Naor, irmão de Abraão, levando sobre o ombro o seu cântaro.

16 A donzela era muito formosa à vista, virgem a quem homem nenhum havia conhecido; ela desceu à fonte, encheu o seu cântaro e subiu.

17 O servo correu-lhe ao encontro e disse: Rogo-te me dês de beber um pouco de água do teu cântaro.

18 Respondeu ela: Bebe, meu senhor. Apressou-se, desceu o seu cântaro sobre a mão e deu-lhe de beber.

19 Quando ele tinha acabado de lhe dar de beber, disse: E também para os teus camelos tirarei água, até que acabem de beber.

20 Apressou-se, vazou o seu cântaro no tanque, correu outra vez ao poço para tirar água e tirou para todos os camelos dele.

21 O homem a contemplava atentamente, em silêncio, para saber se Jeová havia tornado próspera a sua jornada, ou não.

22 Depois que os camelos acabaram de beber, tomou o homem um pendente de ouro de meio siclo de peso e duas pulseiras para as mãos dela, do peso de dez siclos de ouro;

23 e perguntou: De quem és filha? rogo-te que mo digas. Há lugar em casa de teu pai para nós pousarmos?

24 Respondeu-lhe ela: Sou filha de Betuel, filho de Milca, o qual ela deu à luz a Naor.

25 Disse-lhe mais: Temos também palha e pasto bastante, e lugar para pousar.

26 Então se prostrou o homem e adorou a Jeová:

27 E disse: Bendito seja Jeová, Deus do meu senhor Abraão, que não retirou do meu senhor a sua benevolência e a sua verdade; quanto a mim, Jeová guiou-me no caminho à casa dos irmãos do meu senhor.

28 A donzela correu e relatou aos da casa de sua mãe estas coisas.

29 Ora Rebeca tinha um irmão, que se chamava Labão: ele correu ao encontro do homem até a fonte.

30 Quando viu o pendente, e as pulseiras sobre as mãos de sua irmã, e ouviu as palavras de Rebeca, sua irmã, que dizia: Assim me falou o homem; foi ter com ele. Eis que estava ele em pé junto à fonte e aos camelos.

31 Labão disse: Entra, bendito de Jeová; porque estás da parte de fora? pois eu tenho preparado a casa, e lugar para os camelos.

32 Então o homem entrou na casa, e desapertou os camelos; deu palha e pasto para os camelos, e água para lavar os pés dele e dos homens que com ele estavam.

33 Diante dele puseram comida; porém ele disse: Eu não comerei até que tenha dito o meu negócio. Labão respondeu-lhe: Dize.

34 Então disse: Eu sou servo de Abraão.

35 Jeová tem abençoado muito ao meu senhor, o qual se tem engrandecido: deu-lhe rebanhos e gado, prata e ouro, escravos e escravas, camelos e jumentos.

36 Sara, mulher do meu senhor, sendo já velha, deu à luz um filho: e a este deu ele tudo quanto tem.

37 O meu senhor fez-me jurar, dizendo: Não tomarás mulher para meu filho das filhas dos cananeus, em cuja terra habito;

38 mas irás à casa de meu pai e à minha parentela, e tomarás mulher para meu filho.

39 Respondi ao meu senhor: Porventura a mulher não me seguirá.

40 Ele me disse: Jeová, diante de quem ando, enviará o seu anjo contigo e tornará próspero o teu caminho; e da minha parentela e da casa de meu pai tomarás mulher para meu filho.

41 Então serás livre do meu juramento, quando fores ter com a minha parentela; e, se não ta derem, livre serás do meu juramento.

42 Cheguei, pois, hoje à fonte e disse: Ó Jeová, Deus do meu senhor Abraão, se é assim que tornas próspero o caminho que eu sigo;

43 eis que estou em pé junto à fonte de água. A donzela que sair para tirar água, a quem eu disser: Dá-me de beber um pouco de água do teu cântaro,

44 e que me responder: Bebe tu, e também tirarei água para os teus camelos, seja a mulher que Jeová destinou para o filho do meu senhor.

45 Antes que eu tivesse acabado de falar comigo mesmo, saiu Rebeca levando sobre o ombro o seu cântaro. Ela desceu à fonte, e tirou água e eu lhe disse: Rogo-te que me dês de beber.

46 Ela apressou-se, baixou do ombro o cântaro e disse: Bebe, e darei de beber aos teus camelos. Assim bebi, e ela também deu de beber aos camelos.

47 Perguntei-lhe: De quem és filha? Respondeu ela: Sou filha de Betuel, filho de Naor, o qual lhe deu à luz Milca. Então eu pus o pendente em seu nariz e as pulseiras em suas mãos.

48 Prostrei-me e adorei a Jeová, e bendisse a Jeová, Deus do meu senhor Abraão, que me havia conduzido por um caminho direito para tomar para seu filho a filha do parente do meu senhor.

49 Agora se vós haveis de usar de benevolência e de verdade para com o meu senhor, declarai-mo; e, se não, declarai-mo; para que eu vá, ou para a direita ou para a esquerda.

50 Então responderam Labão e Betuel: De Jeová procede este negócio; nós não podemos falar-te coisa nenhuma.

51 Eis que Rebeca está diante de ti, toma-a e vai-te, e seja ela a mulher do filho do teu senhor, conforme disse Jeová.

52 Quando o servo de Abraão ouviu as palavras deles, prostrou-se em terra diante de Jeová.

53 Tirou o servo jóias de ouro e de prata e vestidos, e deu-os a Rebeca; também deu coisas preciosas a seu irmão e a sua mãe.

54 Então comeram e beberam, ele e os homens que estavam com ele, e passaram a noite. Quando se levantaram de manhã, disse o servo: Deixai-me ir ao meu senhor.

55 Disseram o irmão e a mãe da donzela: Fique ela conosco alguns dias, ao menos dez; e depois irá.

56 Ele, porém, lhes respondeu: Não me detenhais, visto que Jeová tornou próspero o meu caminho; deixai-me ir para que eu vá ter com o meu senhor.

57 E disseram: Chamaremos a donzela, e saberemos a sua vontade.

58 Chamaram, pois, a Rebeca, e perguntaram-lhe: Queres ir com este homem? Respondeu ela: Irei.

59 Então despediram a Rebeca, sua irmã, e a ama dela, e o servo de Abraão e seus homens.

60 Abençoaram a Rebeca e disseram-lhe: Irmã nossa, sê tu a mãe de milhares de miríades, e possua a tua semente a porta dos que te aborrecem.

61 Levantou-se Rebeca com suas moças e, montando nos camelos, seguiram o homem. O servo tomou a Rebeca e partiu.

62 Ora Isaque tinha vindo do caminho de Beer-Lai-Roi; pois habitava na terra do Neguebe.

63 Saíra Isaque a meditar no campo à tarde; levantando os olhos, viu, e eis que vinham camelos.

64 Rebeca também levantou os olhos e, quando viu a Isaque, desceu do camelo.

65 Perguntou ela ao servo: Quem é aquele homem que vem pelo campo ao nosso encontro? Respondeu o servo: É meu senhor. Ela tomou o seu véu e se cobriu.

66 O servo relatou a Isaque tudo o que havia feito.

67 Isaque trouxe a Rebeca para a tenda de Sara, sua mãe, e tomou-a e ela lhe foi por mulher. Ele a amou: assim Isaque foi consolado depois da morte de sua mãe.

1 א ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל

2 ב ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו  שים נא ידך תחת ירכי

3 ג ואשביעך--ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ  אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו

4 ד כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק

5 ה ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם

6 ו ויאמר אליו אברהם  השמר לך פן תשיב את בני שמה

7 ז יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת--הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם

8 ח ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך--ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה

9 ט וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על הדבר הזה

10 י ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים--אל עיר נחור

11 יא ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת

12 יב ויאמר--יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם

13 יג הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים

14 יד והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה--אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני

15 טו ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה

16 טז והנער טבת מראה מאד--בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל

17 יז וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך

18 יח ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה--ותשקהו

19 יט ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת

20 כ ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו

21 כא והאיש משתאה לה מחריש--לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא

22 כב ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו--ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם

23 כג ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין

24 כד ותאמר אליו בת בתואל אנכי--בן מלכה אשר ילדה לנחור

25 כה ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו--גם מקום ללון

26 כו ויקד האיש וישתחו ליהוה

27 כז ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני

28 כח ותרץ הנער ותגד לבית אמה--כדברים האלה

29 כט ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין

30 ל ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו וכשמעו את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין

31 לא ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים

32 לב ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו

33 לג ויישם (ויושם) לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר

34 לד ויאמר  עבד אברהם אנכי

35 לה ויהוה ברך את אדני מאד--ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים

36 לו ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו

37 לז וישבעני אדני לאמר  לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו

38 לח אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני

39 לט ואמר אל אדני  אלי לא תלך האשה אחרי

40 מ ויאמר אלי  יהוה אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי

41 מא אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי

42 מב ואבא היום אל העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה

43 מג הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך

44 מד ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב--הוא האשה אשר הכיח יהוה לבן אדני

45 מה אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא

46 מו ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה

47 מז ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה

48 מח ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו

49 מט ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני--הגידו לי ואם לא--הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל

50 נ ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב

51 נא הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יהוה

52 נב ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה

53 נג ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת--נתן לאחיה ולאמה

54 נד ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו--וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני

55 נה ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך

56 נו ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני

57 נז ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה

58 נח ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך

59 נט וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו

60 ס ויברכו את רבקה ויאמרו לה--אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו

61 סא ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך

62 סב ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב

63 סג ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים

64 סד ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל

65 סה ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס

66 סו ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה

67 סז ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו  {פ}