1 After this, Absalom the son of David had a beautiful sister, whose name was Tamar; and Amnon the son of David loved her. 2 Amnon was so troubled that he became sick because of his sister Tamar, for she was a virgin, and it seemed hard to Amnon to do anything to her. 3 But Amnon had a friend whose name was Jonadab the son of Shimeah, David’s brother; and Jonadab was a very subtle man. 4 He said to him, "Why, son of the king, are you so sad from day to day? Won’t you tell me?"

Amnon said to him, "I love Tamar, my brother Absalom’s sister."

5 Jonadab said to him, "Lay down on your bed and pretend to be sick. When your father comes to see you, tell him, ‘Please let my sister Tamar come and give me bread to eat, and prepare the food in my sight, that I may see it and eat it from her hand.’"

6 So Amnon lay down and faked being sick. When the king came to see him, Amnon said to the king, "Please let my sister Tamar come and make me a couple of cakes in my sight, that I may eat from her hand."

7 Then David sent home to Tamar, saying, "Go now to your brother Amnon’s house, and prepare food for him." 8 So Tamar went to her brother Amnon’s house; and he was lying down. She took dough, kneaded it, made cakes in his sight, and baked the cakes. 9 She took the pan and poured them out before him, but he refused to eat. Amnon said, "Have all men leave me." Then every man went out from him. 10 Amnon said to Tamar, "Bring the food into the room, that I may eat from your hand." Tamar took the cakes which she had made, and brought them into the room to Amnon her brother. 11 When she had brought them near to him to eat, he took hold of her and said to her, "Come, lie with me, my sister!"

12 She answered him, "No, my brother, do not force me! For no such thing ought to be done in Israel. Don’t you do this folly. 13 As for me, where would I carry my shame? And as for you, you will be as one of the fools in Israel. Now therefore, please speak to the king; for he will not withhold me from you."

14 However, he would not listen to her voice; but being stronger than she, he forced her and lay with her. 15 Then Amnon hated her with exceedingly great hatred; for the hatred with which he hated her was greater than the love with which he had loved her. Amnon said to her, "Arise, be gone!"

16 She said to him, "Not so, because this great wrong in sending me away is worse than the other that you did to me!"

But he would not listen to her. 17 Then he called his servant who ministered to him, and said, "Now put this woman out from me, and bolt the door after her."

18 She had a garment of various colors on her, for the king’s daughters who were virgins dressed in such robes. Then his servant brought her out and bolted the door after her. 19 Tamar put ashes on her head, and tore her garment of various colors that was on her; and she laid her hand on her head and went her way, crying aloud as she went. 20 Absalom her brother said to her, "Has Amnon your brother been with you? But now hold your peace, my sister. He is your brother. Don’t take this thing to heart."

So Tamar remained desolate in her brother Absalom’s house. 21 But when king David heard of all these things, he was very angry. 22 Absalom spoke to Amnon neither good nor bad; for Absalom hated Amnon, because he had forced his sister Tamar.

23 After two full years, Absalom had sheep shearers in Baal Hazor, which is beside Ephraim; and Absalom invited all the king’s sons. 24 Absalom came to the king and said, "See now, your servant has sheep shearers. Please let the king and his servants go with your servant."

25 The king said to Absalom, "No, my son, let’s not all go, lest we be burdensome to you." He pressed him; however he would not go, but blessed him.

26 Then Absalom said, "If not, please let my brother Amnon go with us."

The king said to him, "Why should he go with you?"

27 But Absalom pressed him, and he let Amnon and all the king’s sons go with him. 28 Absalom commanded his servants, saying, "Mark now, when Amnon’s heart is merry with wine; and when I tell you, ‘Strike Amnon,’ then kill him. Don’t be afraid. Haven’t I commanded you? Be courageous, and be valiant!"

29 The servants of Absalom did to Amnon as Absalom had commanded. Then all the king’s sons arose, and every man got up on his mule and fled.

30 While they were on the way, the news came to David, saying, "Absalom has slain all the king’s sons, and there is not one of them left!"

31 Then the king arose, and tore his garments, and lay on the earth; and all his servants stood by with their clothes torn. 32 Jonadab the son of Shimeah, David’s brother, answered, "Don’t let my lord suppose that they have killed all the young men, the king’s sons, for Amnon only is dead; for by the appointment of Absalom this has been determined from the day that he forced his sister Tamar. 33 Now therefore don’t let my lord the king take the thing to his heart, to think that all the king’s sons are dead; for only Amnon is dead." 34 But Absalom fled. The young man who kept the watch lifted up his eyes and looked, and behold, many people were coming by way of the hillside behind him. 35 Jonadab said to the king, "Behold, the king’s sons are coming! It is as your servant said." 36 As soon as he had finished speaking, behold, the king’s sons came, and lifted up their voices and wept. The king also and all his servants wept bitterly.

37 But Absalom fled and went to Talmai the son of Ammihur, king of Geshur. David mourned for his son every day. 38 So Absalom fled and went to Geshur, and was there three years. 39 King David longed to go out to Absalom, for he was comforted concerning Amnon, since he was dead.

1 א ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה--ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד

2 ב ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו--כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה

3 ג ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד

4 ד ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר--הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב

5 ה ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה

6 ו וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראותו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה

7 ז וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר  לכי נא בית אמנון אחיך ועשי לו הבריה

8 ח ותלך תמר בית אמנון אחיה--והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש (ותלש) ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות

9 ט ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו

10 י ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה

11 יא ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי

12 יב ותאמר לו אל אחי אל תענני--כי לא יעשה כן בישראל  אל תעשה את הנבלה הזאת

13 יג ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך

14 יד ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה

15 טו וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד--כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי

16 טז ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה

17 יז ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה

18 יח ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה

19 יט ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה

20 כ ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה

21 כא והמלך דוד--שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד

22 כב ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב  כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר ענה את תמר אחתו  {פ}

23 כג ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים ויקרא אבשלום לכל בני המלך

24 כד ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך

25 כה ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו

26 כו ויאמר אבשלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך

27 כז ויפרץ בו אבשלום וישלח אתו את אמנון ואת כל בני המלך  {ס}

28 כח ויצו אבשלום את נעריו לאמר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו--אל תיראו  הלוא כי אנכי צויתי אתכם--חזקו והיו לבני חיל

29 כט ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל בני המלך וירכבו איש על פרדו--וינסו

30 ל ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמר  הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד  {פ}

31 לא ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה וכל עבדיו נצבים קרעי בגדים  {ס}

32 לב ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו--כי אמנון לבדו מת  כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענתו את תמר אחתו

33 לג ועתה אל ישם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו  כי אם (  ) אמנון לבדו מת  {פ}

34 לד ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את עינו וירא והנה עם רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר

35 לה ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו  כדבר עבדך כן היה

36 לו ויהי ככלתו לדבר והנה בני המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאד

37 לז ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור (עמיהוד) מלך גשור ויתאבל על בנו כל הימים

38 לח ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים

39 לט ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום  כי נחם על אמנון כי מת  {ס}