1 Then some of the elders of Israel came to me and sat before me. 2 Yahweh’s word came to me, saying, 3 "Son of man, these men have taken their idols into their heart, and put the stumbling block of their iniquity before their face. Should I be inquired of at all by them? 4 Therefore speak to them and tell them, ‘The Lord Yahweh says: "Every man of the house of Israel who takes his idols into his heart and puts the stumbling block of his iniquity before his face then comes to the prophet, I Yahweh will answer him there according to the multitude of his idols, 5 that I may take the house of Israel in their own heart, because they are all estranged from me through their idols."’
6 "Therefore tell the house of Israel, ‘The Lord Yahweh says: "Return, and turn yourselves from your idols! Turn away your faces from all your abominations.
7 "‘"For everyone of the house of Israel, or of the strangers who live in Israel, who separates himself from me and takes his idols into his heart, and puts the stumbling block of his iniquity before his face, and comes to the prophet to inquire for himself of me, I Yahweh will answer him by myself. 8 I will set my face against that man and will make him an astonishment, for a sign and a proverb, and I will cut him off from among my people. Then you will know that I am Yahweh.
9 "‘"If the prophet is deceived and speaks a word, I, Yahweh, have deceived that prophet, and I will stretch out my hand on him, and will destroy him from among my people Israel. 10 They will bear their iniquity. The iniquity of the prophet will be even as the iniquity of him who seeks him, 11 that the house of Israel may no more go astray from me, neither defile themselves any more with all their transgressions; but that they may be my people, and I may be their God," says the Lord Yahweh.’"
12 Yahweh’s word came to me, saying, 13 "Son of man, when a land sins against me by committing a trespass, and I stretch out my hand on it, and break the staff of its bread and send famine on it, and cut off from it man and animal— 14 though these three men, Noah, Daniel, and Job, were in it, they would deliver only their own souls by their righteousness," says the Lord Yahweh.
15 "If I cause evil animals to pass through the land, and they ravage it and it is made desolate, so that no man may pass through because of the animals— 16 though these three men were in it, as I live," says the Lord Yahweh, "they would deliver neither sons nor daughters. They only would be delivered, but the land would be desolate.
17 "Or if I bring a sword on that land, and say, ‘Sword, go through the land, so that I cut off from it man and animal’— 18 though these three men were in it, as I live," says the Lord Yahweh, "they would deliver neither sons nor daughters, but they only would be delivered themselves.
19 "Or if I send a pestilence into that land, and pour out my wrath on it in blood, to cut off from it man and animal— 20 though Noah, Daniel, and Job, were in it, as I live," says the Lord Yahweh, "they would deliver neither son nor daughter; they would deliver only their own souls by their righteousness."
21 For the Lord Yahweh says: "How much more when I send my four severe judgments on Jerusalem—the sword, the famine, the evil animals, and the pestilence—to cut off from it man and animal! 22 Yet, behold, there will be left a remnant in it that will be carried out, both sons and daughters. Behold, they will come out to you, and you will see their way and their doings. Then you will be comforted concerning the evil that I have brought on Jerusalem, even concerning all that I have brought on it. 23 They will comfort you, when you see their way and their doings; then you will know that I have not done all that I have done in it without cause," says the Lord Yahweh.
1 א ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני {פ}
2 ב ויהי דבר יהוה אלי לאמר
3 ג בן אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם האדרש אדרש להם {ס}
4 ד לכן דבר אותם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא אני יהוה נעניתי לו בה (בא)--ברב גלוליו
5 ה למען תפש את בית ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם {ס}
6 ו לכן אמר אל בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל תועבתיכם השיבו פניכם
7 ז כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא לדרש לו בי--אני יהוה נענה לו בי
8 ח ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי אני יהוה {ס}
9 ט והנביא כי יפתה ודבר דבר--אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל
10 י ונשאו עונם כעון הדרש--כעון הנביא יהיה
11 יא למען לא יתעו עוד בית ישראל מאחרי ולא יטמאו עוד בכל פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים--נאם אדני יהוה {פ}
12 יב ויהי דבר יהוה אלי לאמר
13 יג בן אדם ארץ כי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה
14 יד והיו שלשת האנשים האלה בתוכה--נח דנאל (דניאל) ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה
15 טו לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה
16 טז שלשת האנשים האלה בתוכה--חי אני נאם אדני יהוה אם בנים ואם בנות יצילו המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה
17 יז או חרב אביא על הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה
18 יח ושלשת האנשים האלה בתוכה--חי אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו
19 יט או דבר אשלח אל הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה
20 כ ונח דנאל (דניאל) ואיוב בתוכה--חי אני נאם אדני יהוה אם בן אם בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם {פ}
21 כא כי כה אמר אדני יהוה אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל ירושלם--להכרית ממנה אדם ובהמה
22 כב והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות--הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואת עלילותם ונחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם--את כל אשר הבאתי עליה
23 כג ונחמו אתכם כי תראו את דרכם ואת עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי בה--נאם אדני יהוה {פ}