1 Woe to those who devise iniquity
and work evil on their beds!
When the morning is light, they practice it,
because it is in the power of their hand.
2 They covet fields and seize them,
and houses, then take them away.
They oppress a man and his house,
even a man and his heritage.
3 Therefore Yahweh says:
"Behold, I am planning against these people a disaster,
from which you will not remove your necks,
neither will you walk haughtily,
for it is an evil time.
4 In that day they will take up a parable against you,
and lament with a doleful lamentation, saying,
‘We are utterly ruined!
My people’s possession is divided up.
Indeed he takes it from me and assigns our fields to traitors!’"
5 Therefore you will have no one who divides the land by lot in Yahweh’s assembly.
6 "Don’t prophesy!"—they prophesy—
"Don’t prophesy about these things.
Disgrace won’t overtake us."
7 Shall it be said, O house of Jacob,
"Is Yahweh’s Spirit angry?
Are these his doings?
Don’t my words do good to him who walks blamelessly?"
8 But lately my people have risen up as an enemy.
You strip the robe and clothing from those who pass by without a care, returning from battle.
9 You drive the women of my people out from their pleasant houses;
from their young children you take away my blessing forever.
10 Arise, and depart!
For this is not your resting place,
because of uncleanness that destroys,
even with a grievous destruction.
11 If a man walking in a spirit of falsehood lies, saying,
"I will prophesy to you of wine and of strong drink,"
he would be the prophet of this people.
12 I will surely assemble all of you, Jacob.
I will surely gather the remnant of Israel.
I will put them together as the sheep of Bozrah,
as a flock in the middle of their pasture.
They will swarm with people.
13 He who breaks open the way goes up before them.
They break through the gate, and go out.
Their king passes on before them,
with Yahweh at their head.
1 א הוי חשבי און ופעלי רע על משכבותם באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם
2 ב וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו {פ}
3 ג לכן כה אמר יהוה הנני חשב על המשפחה הזאת רעה אשר לא תמישו משם צוארתיכם ולא תלכו רומה--כי עת רעה היא
4 ד ביום ההוא ישא עליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו--חלק עמי ימיר איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק
5 ה לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל בקהל יהוה
6 ו אל תטפו יטיפון לא יטפו לאלה לא יסג כלמות
7 ז האמור בית יעקב הקצר רוח יהוה--אם אלה מעלליו הלוא דברי ייטיבו עם הישר הלך
8 ח ואתמול עמי לאויב יקומם ממול שלמה אדר תפשטון מעברים בטח שובי מלחמה
9 ט נשי עמי תגרשון מבית תענגיה מעל עלליה תקחו הדרי לעולם
10 י קומו ולכו כי לא זאת המנוחה בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ
11 יא לו איש הלך רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה
12 יב אסף אאסף יעקב כלך קבץ אקבץ שארית ישראל--יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם
13 יג עלה הפרץ לפניהם--פרצו ויעברו שער ויצאו בו ויעבר מלכם לפניהם ויהוה בראשם {פ}