1 לַמְנַצֵּחַ עַל־הַשְּׁמִינִית מִזְמֹור לְדָוִד׃2 הֹושִׁיעָה יְהוָה כִּי־גָמַר חָסִיד כִּי־פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם׃3 שָׁוְא ׀ יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקֹות בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ׃4 יַכְרֵת יְהוָה כָּל־שִׂפְתֵי חֲלָקֹות לָשֹׁון מְדַבֶּרֶת גְּדֹלֹות׃5 אֲשֶׁר אָמְרוּ ׀ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדֹון לָנוּ׃6 מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיֹונִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר יְהוָה אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לֹו׃7 אִמֲרֹות יְהוָה אֲמָרֹות טְהֹרֹות כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם׃8 אַתָּה־יְהוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ ׀ מִן־הַדֹּור זוּ לְעֹולָם׃9 סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם׃

1 Al Capo de’ musici. Sopra l’ottava. Salmo di Davide. Salva, o Eterno, poiché l’uomo pio vien meno, e i fedeli vengono a mancare tra i figliuoli degli uomini.2 Ciascuno mentisce parlando col prossimo; parlano con labbro lusinghiero e con cuor doppio.3 L’Eterno recida tutte le labbra lusinghiere, la lingua che parla alteramente,4 quelli che dicono: Con le nostre lingue prevarremo; le nostre labbra sono per noi; chi sarà signore su noi?5 Per l’oppressione dei miseri, per il grido d’angoscia de’ bisognosi, ora mi leverò, dice l’Eterno; darò loro la salvezza alla quale anelano.6 Le parole dell’Eterno son parole pure, sono argento affinato in un crogiuolo di terra, purificato sette volte.7 Tu, o Eterno, li proteggerai, li preserverai da questa generazione in perpetuo.8 Gli empi vanno attorno da tutte le parti quando la bassezza siede in alto tra i figliuoli degli uomini.