1 א וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר

2 ב צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים

3 ג והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם

4 ד ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים--מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב

5 ה ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה--והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים

6 ו ואת הערים אשר תתנו ללוים--את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר

7 ז כל הערים אשר תתנו ללוים--ארבעים ושמנה עיר  אתהן ואת מגרשיהן

8 ח והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל--מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו  איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים  {פ}

9 ט וידבר יהוה אל משה לאמר

10 י דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם  כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען

11 יא והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה

12 יב והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט

13 יג והערים אשר תתנו--שש ערי מקלט תהיינה לכם

14 יד את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען  ערי מקלט תהיינה

15 טו לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט--לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה

16 טז ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא  מות יומת הרצח

17 יז ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת--רצח הוא  מות יומת הרצח

18 יח או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת--רצח הוא  מות יומת הרצח

19 יט גאל הדם הוא ימית את הרצח  בפגעו בו הוא ימתנו

20 כ ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בצדיה וימת

21 כא או באיבה הכהו בידו וימת--מות יומת המכה רצח הוא  גאל הדם ימית את הרצח--בפגעו בו

22 כב ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה

23 כג או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת--והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו

24 כד ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם--על המשפטים האלה

25 כה והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש

26 כו ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה

27 כז ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו  ורצח גאל הדם את הרצח--אין לו דם

28 כח כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל--ישוב הרצח אל ארץ אחזתו

29 כט והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם

30 ל כל מכה נפש--לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות

31 לא ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות  כי מות יומת

32 לב ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן

33 לג ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו

34 לד ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה--אשר אני שכן בתוכה  כי אני יהוה--שכן בתוך בני ישראל  {פ}

1 L'Éternel parla à Moïse, dans les plaines de Moab, près du Jourdain de Jérico, en disant:

2 Commande aux enfants d'Israël qu'ils donnent aux Lévites, sur l'héritage qu'ils posséderont, des villes pour y habiter; vous leur donnerez aussi un territoire tout autour de ces villes.

3 Ils auront les villes pour y habiter; et les territoires de ces villes seront pour leur bétail, pour leurs biens et pour tous leurs animaux.

4 Les territoires des villes que vous donnerez aux Lévites seront de mille coudées tout autour, depuis la muraille de la ville en dehors.

5 Vous mesurerez donc, en dehors de la ville, du côté de l'Orient deux mille coudées, du côté du Midi deux mille coudées, du côté de l'Occident deux mille coudées, et du côté du Nord deux mille coudées, et la ville sera au milieu. Tels seront les territoires de leurs villes.

6 Quant aux villes que vous donnerez aux Lévites, il y aura les six villes de refuge, que vous établirez afin que le meurtrier s'y enfuie; et outre celles-là, vous leur donnerez quarante-deux villes.

7 Toutes les villes que vous donnerez aux Lévites, seront au nombre de quarante-huit villes, avec leurs territoires.

8 Or, quant aux villes que vous leur donnerez, sur la possession des enfants d'Israël, vous en prendrez plus de ceux qui en auront plus, et moins de ceux qui en auront moins; chacun donnera de ses villes aux Lévites, en proportion de l'héritage qu'il possédera.

9 Puis l'Éternel parla à Moïse, en disant:

10 Parle aux enfants d'Israël, et dis-leur: Quand vous aurez passé le Jourdain pour entrer au pays de Canaan,

11 Établissez-vous des villes qui soient pour vous des villes de refuge, où puisse s'enfuir le meurtrier, qui aura frappé quelqu'un à mort par mégarde.

12 Et ces villes vous serviront de refuge contre le vengeur du sang, afin que le meurtrier ne meure point, jusqu'à ce qu'il ait comparu en jugement devant l'assemblée.

13 Sur les villes que vous donnerez, il y aura donc pour vous six villes de refuge.

14 Vous en établirez trois de ce côté-ci du Jourdain, et vous établirez les trois autres au pays de Canaan; ce seront des villes de refuge.

15 Ces six villes serviront de refuge aux enfants d'Israël, et à l'étranger et à celui qui habitera parmi eux, afin que quiconque aura frappé une personne à mort par mégarde, s'y enfuie.

16 Mais s'il l'a frappée avec un instrument de fer, et qu'elle en meure, il est meurtrier; le meurtrier sera puni de mort.

17 Et s'il l'a frappée d'une pierre qu'il tenait à la main et qui pouvait donner la mort, et qu'elle en meure, il est meurtrier; le meurtrier sera puni de mort.

18 De même s'il l'a frappée d'un instrument de bois qu'il tenait à la main et qui pouvait donner la mort, et qu'elle en meure, il est meurtrier; le meurtrier sera puni de mort.

19 C'est le vengeur du sang qui fera mourir le meurtrier; quand il le rencontrera, il le fera mourir.

20 Que si, par haine, un homme en a poussé un autre ou s'il a jeté quelque chose sur lui avec préméditation, et qu'il en soit mort;

21 Ou que, par inimitié, il l'ait frappé de sa main, et qu'il en soit mort; celui qui a frappé sera puni de mort; il est meurtrier; le vengeur du sang fera mourir le meurtrier, quand il le rencontrera.

22 Et si, fortuitement, sans inimitié, il l'a poussé, ou a jeté sur lui quelque chose, sans préméditation,

23 Ou si, n'étant point son ennemi et ne lui cherchant point du mal, il a fait tomber sur lui, sans l'avoir vu, quelque pierre qui puisse donner la mort, et qu'il en meure,

24 Alors, l'assemblée jugera d'après ces lois entre celui qui a frappé et le vengeur du sang;

25 Et l'assemblée délivrera le meurtrier de la main du vengeur du sang, et le fera retourner à la ville de refuge où il s'était enfui; et il y demeurera jusqu'à la mort du souverain sacrificateur qu'on a oint de l'huile sainte.

26 Mais si le meurtrier sort des limites de la ville de refuge où il se sera enfui,

27 Et que le vengeur du sang le trouve hors des limites de sa ville de refuge, et que le vengeur du sang tue le meurtrier, il ne sera point coupable de meurtre.

28 Car le meurtrier doit demeurer dans sa ville de refuge jusqu'à la mort du souverain sacrificateur; mais, après la mort du souverain sacrificateur, le meurtrier retournera dans la terre de sa possession.

29 Et ceci vous servira d'ordonnances de droit, dans vos générations, dans toutes vos demeures.

30 Si quelqu'un tue un homme, on tuera le meurtrier sur la déposition de témoins; mais un seul témoin ne suffira pas pour faire mourir quelqu'un.

31 Vous ne recevrez point de rançon pour la vie d'un meurtrier qui est coupable et digne de mort; car il doit être puni de mort.

32 Vous ne recevrez point non plus de rançon pour le laisser fuir dans sa ville de refuge, ni pour qu'à la mort du sacrificateur il retourne habiter au pays.

33 Et vous ne souillerez point le pays où vous serez, car le sang souille le pays; et il ne se fera d'expiation, pour le pays, du sang qui y aura été répandu, que par le sang de celui qui l'aura répandu.

34 Vous ne souillerez donc point le pays où vous allez demeurer, et au milieu duquel j'habiterai; car JE SUIS l'Éternel qui habite au milieu des enfants d'Israël.