1 א וידבר יהוה אל משה לאמר

2 ב דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר--בערכך נפשת ליהוה

3 ג והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה  והיה ערכך חמשים שקל כסף--בשקל הקדש

4 ד ואם נקבה הוא--והיה ערכך שלשים שקל

5 ה ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה--והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים

6 ו ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים--והיה ערכך הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת שקלים כסף

7 ז ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר--והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים

8 ח ואם מך הוא מערכך--והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן  על פי אשר תשיג יד הנדר--יעריכנו הכהן  {ס}

9 ט ואם בהמה--אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה  כל אשר יתן ממנו ליהוה יהיה קדש

10 י לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע--או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש

11 יא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליהוה--והעמיד את הבהמה לפני הכהן

12 יב והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע  כערכך הכהן כן יהיה

13 יג ואם גאל יגאלנה--ויסף חמישתו על ערכך

14 יד ואיש כי יקדש את ביתו קדש ליהוה--והעריכו הכהן בין טוב ובין רע  כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום

15 טו ואם המקדיש--יגאל את ביתו  ויסף חמישית כסף ערכך עליו--והיה לו

16 טז ואם משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה--והיה ערכך לפי זרעו  זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף

17 יז אם משנת היבל יקדיש שדהו--כערכך יקום

18 יח ואם אחר היבל יקדיש שדהו--וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערכך

19 יט ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו  ויסף חמשית כסף ערכך עליו--וקם לו

20 כ ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר--לא יגאל עוד

21 כא והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה--כשדה החרם  לכהן תהיה אחזתו

22 כב ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו--יקדיש ליהוה

23 כג וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש ליהוה

24 כד בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו--לאשר לו אחזת הארץ

25 כה וכל ערכך--יהיה בשקל הקדש  עשרים גרה יהיה השקל

26 כו אך בכור אשר יבכר ליהוה בבהמה--לא יקדיש איש אתו  אם שור אם שה ליהוה הוא

27 כז ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך

28 כח אך כל חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו--לא ימכר ולא יגאל  כל חרם קדש קדשים הוא ליהוה

29 כט כל חרם אשר יחרם מן האדם--לא יפדה  מות יומת

30 ל וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ--ליהוה הוא  קדש ליהוה

31 לא ואם גאל יגאל איש ממעשרו--חמשיתו יסף עליו

32 לב וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט--העשירי יהיה קדש ליהוה

33 לג לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל

34 לד אלה המצות אשר צוה יהוה את משה--אל בני ישראל  בהר סיני  {ש}

1 Og Herren talte til Moses og sa:

2 Tal til Israels barn og si til dem: Når nogen gjør et hellig løfte efter det verd du setter på folk som helliger sig til Herren,

3 da skal du verdsette en mann som er mellem tyve og seksti år gammel, til femti sekel sølv efter helligdommens sekel.

4 Men er det en kvinne, da skal du verdsette henne til tretti sekel.

5 Er det en som er mellem fem år og tyve år gammel, da skal du verdsette en som er av mannkjønn, til tyve sekel, og en som er av kvinnekjønn, til ti sekel.

6 Er det en som er mellem en måned og fem år gammel, da skal du verdsette en gutt til fem sekel sølv og en pike til tre sekel sølv.

7 Er det en som er seksti år gammel eller derover, da skal du, dersom det er en mann, verdsette ham til femten sekel, og en kvinne til ti sekel.

8 Men dersom nogen er for fattig til å betale efter din verdsetning, da skal han stilles frem for presten, og presten skal verdsette ham; efter som den som har gjort løftet, har råd til, skal presten verdsette ham.

9 Dersom det er dyr, sådanne som en ofrer til Herren, da skal alt det en gir Herren av sådant, være hellig.

10 En skal ikke gi noget annet i stedet og ikke bytte det, hverken et godt med et dårlig eller et dårlig med et godt; bytter nogen et dyr med et annet, da skal både det og det som det byttes med, være hellig.

11 Men dersom det er et eller annet urent dyr, som en ikke ofrer til Herren, da skal dyret stilles frem for presten,

12 og presten skal verdsette det efter som det er, godt eller dårlig; som du, prest, verdsetter det, således skal det være.

13 Men vil nogen innløse det, da skal han gi femtedelen mere enn det du har verdsatt det til.

14 Når nogen helliger sitt hus som gave til Herren, da skal presten verdsette det efter som det er, godt eller dårlig; som presten verdsetter, til hvis arvejord i landet den har således skal det stå ved makt.

15 Men dersom den som har helliget sitt hus, vil innløse det, da skal han gi femtedelen mere enn du har verdsatt det til, så blir det hans.

16 Dersom nogen helliger Herren noget av sin jordeiendom, da skal du verdsette det efter utsæden, en homer byggsæd til femti sekel sølv.

17 Dersom han helliger sin jord fra jubelåret av, da skal din verdsetning stå ved makt.

18 Men dersom han helliger sin jord efter jubelåret, da skal presten utregne pengene efter de år som er tilbake til næste jubelår; og der skal gjøres avkortning i det verd du har satt.

19 Vil den som har helliget jorden, innløse den, da skal han gi femtedelen mere enn du har verdsatt den til, så skal den være hans for godt.

20 Men dersom han ikke innløser jorden, eller han selger den til en annen, da kan den ikke innløses mere.

21 Men når jorden gis fri i jubelåret, skal den være helliget Herren, likesom bannlyst jord; den skal høre presten til som hans eiendom.

22 Men dersom nogen helliger Herren et jordstykke som han har kjøpt, som ikke har hørt til den jordeiendom han har arvet,

23 da skal presten utregne for ham hvor høit det skal verdsettes, efter tiden inntil jubelåret, og han skal samme dag gi det du verdsetter det til; det skal være helliget Herren.

24 I jubelåret skal jorden komme tilbake til den han har kjøpt den av, til hvis arvejord i lander har hørt.

25 All din verdsetning skal skje efter helligdommens sekel; sekelen skal være tyve gera.

26 Det førstefødte i buskapen skal ikke nogen hellige; som førstefødt hører det Herren til, enten det er et stykke storfe eller småfe, hører det Herren til.

27 Men dersom det er av de urene dyr, da skal en innløse det efter din verdsetning og legge femtedelen til; dersom det ikke innløses, da skal det selges efter din verdsetning.

28 Men intet bannlyst som nogen vier til Herren av alt det han eier, må selges eller innløses, enten det er folk eller fe eller jordeiendom; alt bannlyst er høihellig for Herren.

29 Intet menneske som lyses i bann, skal løses; han skal late livet.

30 All landets tiende av jordens sæd og av trærnes frukt hører Herren til; den er helliget Herren.

31 Vil nogen innløse noget av sin tiende, da skal han legge femtedelen til.

32 Og all tiende av storfe og av småfe, av alt det som går under hyrdestaven - hvert tiende stykke - skal være helliget Herren.

33 En skal ikke se efter om det er godt eller dårlig, og ikke bytte det; bytter en det, da skal både det og det som det byttes med, være hellig; det skal ikke innløses.

34 Dette er de bud som Herren gav Moses på Sinai berg og bød ham kunngjøre for Israels barn.