1 א ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ
2 ב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו
3 ג כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל
4 ד אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו
5 ה ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו--אדרש את נפש האדם
6 ו שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם
7 ז ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה {ס}
8 ח ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר
9 ט ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם
10 י ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ
11 יא והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ
12 יב ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם--לדרת עולם
13 יג את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ
14 יד והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן
15 טו וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר
16 טז והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ
17 יז ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ {פ}
18 יח ויהיו בני נח היצאים מן התבה--שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען
19 יט שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ
20 כ ויחל נח איש האדמה ויטע כרם
21 כא וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה
22 כב וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ
23 כג ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו
24 כד וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן
25 כה ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו
26 כו ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו
27 כז יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו
28 כח ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה
29 כט ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת {פ}
1 Und Gott segnete Noah und seine Söhne und sprach zu ihnen: Seid fruchtbar und mehret euch und füllet die Erde;
2 und die Furcht und der Schrecken vor euch sei auf allem Getier der Erde und auf allem Gevögel des Himmels! Alles, was sich auf dem Erdboden regt, und alle Fische des Meeres, in eure Hände sind sie gegeben:
3 alles, was sich regt, was da lebt, soll euch zur Speise sein; wie das grüne Kraut gebe ich es euch alles.
4 Nur das Fleisch mit seiner Seele, seinem Blute, sollt ihr nicht essen;
5 und wahrlich, euer Blut, nach euren Seelen, werde ich fordern; {d.h. euer Blut werde ich rächen, wessen es auch sei} von jedem Tiere {W. von der Hand jedes Tieres} werde ich es fordern, und von der Hand des Menschen, von der Hand eines jeden, seines Bruders, werde ich die Seele des Menschen fordern.
6 Wer Menschenblut vergießt, durch den Menschen soll sein Blut vergossen werden; denn im Bilde Gottes hat er den Menschen gemacht.
7 Ihr nun, seid fruchtbar und mehret euch, wimmelt auf der Erde und mehret euch auf ihr!
8 Und Gott sprach zu Noah und zu seinen Söhnen mit ihm und sagte:
9 Und ich, siehe, ich errichte meinen Bund mit euch und mit eurem Samen nach euch;
10 und mit jedem lebendigen Wesen, das bei euch ist, an Gevögel, an Vieh und an allem Getier der Erde bei euch, was irgend von allem Getier der Erde aus der Arche gegangen ist.
11 Und ich errichte meinen Bund mit euch; und nicht mehr soll alles Fleisch ausgerottet werden durch die Wasser der Flut, und keine Flut soll mehr sein, die Erde zu verderben.
12 Und Gott sprach: Dies ist das Zeichen des Bundes, den ich stifte zwischen mir und euch und jeder lebendigen Seele, die bei euch ist, auf ewige Geschlechter hin:
13 Meinen Bogen setze ich in die Wolken, und er soll das Zeichen des Bundes sein zwischen mir und der Erde.
14 Und es wird geschehen, wenn ich Wolken über die Erde führe, so soll der Bogen in den Wolken erscheinen,
15 und ich werde meines Bundes gedenken, der zwischen mir und euch ist und jedem lebendigen Wesen, von allem Fleische; und nicht mehr sollen die Wasser zu einer Flut werden, alles Fleisch zu verderben.
16 Und der Bogen wird in den Wolken sein; und ich werde ihn ansehen, um zu gedenken des ewigen Bundes zwischen Gott und jedem lebendigen Wesen von allem Fleische, das auf Erden ist.
17 Und Gott sprach zu Noah: Das ist das Zeichen des Bundes, den ich errichtet habe zwischen mir und allem Fleische, das auf Erden ist.
18 Und die Söhne Noahs, die aus der Arche gingen, waren Sem und Ham und Japhet; und Ham ist der Vater Kanaans.
19 Diese drei sind die Söhne Noahs und von diesen aus ist die ganze Erde bevölkert worden. {W. hat sich die ganze Erde (Erdbevölkerung) zerstreut}
20 Und Noah fing an ein Ackermann zu werden {O. Noah, der ein Ackermann war, fing an} und pflanzte einen Weinberg.
21 Und er trank von dem Weine und ward trunken, und er entblößte sich in seinem Zelte.
22 Und Ham, der Vater Kanaans, sah die Blöße seines Vaters und berichtete es seinen beiden Brüdern draußen.
23 Da nahmen Sem und Japhet das Obergewand und legten es beide auf ihre Schultern und gingen rücklings und bedeckten die Blöße ihres Vaters; und ihre Angesichter waren abgewandt, und sie sahen die Blöße ihres Vaters nicht.
24 Und Noah erwachte von seinem Weine und erfuhr, was sein jüngster Sohn ihm getan hatte.
25 Und er sprach: Verflucht sei Kanaan! Ein Knecht der Knechte sei er seinen Brüdern!
26 Und er sprach: Gepriesen {Im Hebr. dasselbe Wort wie segnen} sei Jehova, der Gott Sems; und Kanaan sei sein {W. ihr, d.h. des Geschlechtes Sems bzw. Japhets} Knecht!
27 Weit mache es Gott dem Japhet, und er wohne in den Zelten Sems; und Kanaan sei sein {W. ihr, d.h. des Geschlechtes Sems bzw. Japhets} Knecht!
28 Und Noah lebte nach der Flut 350 Jahre;
29 und alle Tage Noahs waren 950 Jahre, und er starb.