1 א וימן יהוה דג גדול לבלע את יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות 2 ב ויתפלל יונה אל יהוה אלהיו ממעי הדגה 3 ג ויאמר קראתי מצרה לי אל יהוה--ויענני מבטן שאול שועתי שמעת קולי 4 ד ותשליכני מצולה בלבב ימים ונהר יסבבני כל משבריך וגליך עלי עברו 5 ה ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קדשך 6 ו אפפוני מים עד נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי 7 ז לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי יהוה אלהי 8 ח בהתעטף עלי נפשי את יהוה זכרתי ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך 9 ט משמרים הבלי שוא--חסדם יעזבו 10 י ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה  ישועתה ליהוה  {ס} [ (Jonah 2:11) יא ויאמר יהוה לדג ויקא את יונה אל היבשה  {פ} ]

1 Und Jehova bestellte einen großen Fisch, um Jona zu verschlingen; und Jona war im Bauche des Fisches drei Tage und drei Nächte.2 Und Jona betete zu Jehova, seinem Gott, aus dem Bauche des Fisches und sprach:3 Ich rief aus meiner Bedrängnis zu Jehova, und er antwortete mir; ich schrie aus dem Schoße des Scheols, du hörtest meine Stimme.4 Denn du hattest mich in die Tiefe, in das Herz der Meere geworfen, und der Strom umschloß mich; alle deine Wogen und deine Wellen fuhren über mich hin.5 Und ich sprach {Eig. Ich zwar sprach} : Verstoßen bin ich aus deinen Augen; dennoch werde ich wieder hinschauen nach deinem heiligen Tempel.6 Die Wasser umfingen mich bis an die Seele, die Tiefe umschloß mich, das Meergras schlang sich um mein Haupt.7 Ich fuhr hinab zu den Gründen der Berge; der Erde Riegel waren hinter mir auf ewig. Da führtest du mein Leben aus der Grube herauf, Jehova, mein Gott.8 Als meine Seele in mir verschmachtete, gedachte ich Jehovas, und zu dir kam mein Gebet in deinen heiligen Tempel. {O. Palast}9 Die auf nichtige Götzen achten, verlassen ihre Gnade {O. ihre Güte, d.h. den, der ihre Güte ist; vergl. Ps. 144,2}.10 Ich aber werde dir opfern mit der Stimme des Lobes {O. Dankes}; was ich gelobt habe, werde ich bezahlen. Bei Jehova {Eig. Jehovas} ist die Rettung.11 Und Jehova befahl dem Fische, und er spie Jona an das Land aus.