1 א וידבר יהוה אל משה לאמר
2 ב עשה לך שתי חצוצרת כסף--מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות
3 ג ותקעו בהן--ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד
4 ד ואם באחת יתקעו--ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל
5 ה ותקעתם תרועה--ונסעו המחנות החנים קדמה
6 ו ותקעתם תרועה שנית--ונסעו המחנות החנים תימנה תרועה יתקעו למסעיהם
7 ז ובהקהיל את הקהל--תתקעו ולא תריעו
8 ח ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם
9 ט וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם--והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני יהוה אלהיכם ונושעתם מאיביכם
10 י וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם--ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני יהוה אלהיכם {פ}
11 יא ויהי בשנה השנית בחדש השני--בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת
12 יב ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן הענן במדבר פארן
13 יג ויסעו בראשנה על פי יהוה ביד משה
14 יד ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשנה--לצבאתם ועל צבאו--נחשון בן עמינדב
15 טו ועל צבא--מטה בני יששכר נתנאל בן צוער
16 טז ועל צבא--מטה בני זבולן אליאב בן חלן
17 יז והורד המשכן ונסעו בני גרשון ובני מררי נשאי המשכן
18 יח ונסע דגל מחנה ראובן--לצבאתם ועל צבאו--אליצור בן שדיאור
19 יט ועל צבא--מטה בני שמעון שלמיאל בן צורישדי
20 כ ועל צבא מטה בני גד אליסף בן דעואל
21 כא ונסעו הקהתים נשאי המקדש והקימו את המשכן עד באם
22 כב ונסע דגל מחנה בני אפרים--לצבאתם ועל צבאו--אלישמע בן עמיהוד
23 כג ועל צבא--מטה בני מנשה גמליאל בן פדהצור
24 כד ועל צבא--מטה בני בנימן אבידן בן גדעוני
25 כה ונסע דגל מחנה בני דן--מאסף לכל המחנת לצבאתם ועל צבאו--אחיעזר בן עמישדי
26 כו ועל צבא--מטה בני אשר פגעיאל בן עכרן
27 כז ועל צבא--מטה בני נפתלי אחירע בן עינן
28 כח אלה מסעי בני ישראל לצבאתם ויסעו {ס}
29 כט ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי יהוה דבר טוב על ישראל
30 ל ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך
31 לא ויאמר אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים
32 לב והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יהוה עמנו--והטבנו לך
33 לג ויסעו מהר יהוה דרך שלשת ימים וארון ברית יהוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה
34 לד וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן המחנה {ס} ] {ס}
35 לה ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה יהוה ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך
36 לו ובנחה יאמר שובה יהוה רבבות אלפי ישראל {ס} ] {פ}
1 Und Jehova redete zu Mose sprach:
2 Mache dir zwei Trompeten von Silber; in getriebener Arbeit sollst du sie machen; und sie sollen dir dienen zur Berufung der Gemeinde und zum Aufbruch der Lager.
3 Und stößt man in dieselben, so soll sich die ganze Gemeinde sich zu dir versammeln an den Eingang des Zeltes der Zusammenkunft.
4 Und wenn man in eine stößt, so sollen sich die Fürsten zu dir versammeln, die Häupter der Tausende Israels.
5 Und blaset ihr Lärm, so sollen die Lager aufbrechen, die gegen Osten lagern;
6 und blaset ihr Lärm zum zweiten Male, so sollen die Lager aufbrechen, die gegen Süden lagern: zu ihrem Aufbruch sollen sie Lärm blasen.
7 Aber um die Versammlung zu versammeln, sollt ihr hineinstoßen und nicht Lärm blasen.
8 Und die Söhne Aarons, die Priester, sollen in die Trompeten stoßen. Und sie sollen euch zu einer ewigen Satzung sein bei euren Geschlechtern.
9 Und wenn ihr in eurem Lande in den Streit ziehet wider den Bedränger, der euch bedrängt, so sollt ihr mit den Trompeten Lärm blasen; und es wird eurer gedacht werden vor Jehova, eurem Gott, und ihr werdet gerettet werden vor euren Feinden.
10 Und an euren Freudentagen und an euren Festen {Eig. bestimmten Zeiten (um Gott zu nahen)} und an euren Neumonden, {Eig. an den Anfängen eurer Monate} da sollt ihr in die Trompeten stoßen bei euren Brandopfern und bei euren Friedensopfern; und sie sollen euch zum Gedächtnis sein vor eurem Gott. Ich bin Jehova, euer Gott.
11 Und es geschah im zweiten Jahre, im zweiten Monat, am Zwanzigsten des Monats, da erhob sich die Wolke von der Wohnung des Zeugnisses.
12 Und die Kinder Israel brachen auf aus der Wüste Sinai nach ihren Zügen {Eig. nach ihren Aufbrüchen; d.h. nach der in V. 14 - 28 beschriebenen Reihenfolge}; und die Wolke ließ sich nieder in der Wüste Paran.
13 Und sie brachen zum ersten Male auf nach dem Befehl Jehovas durch Mose.
14 Und das Panier des Lagers der Kinder Juda brach zuerst auf nach ihren Heeren; und über sein Heer war Nachschon, der Sohn Amminadabs.
15 Und über das Heer des Stammes der Kinder Issaschar war Nethaneel, der Sohn Zuars;
16 und über das Heer des Stammes der Kinder Sebulon war Eliab, der Sohn Helons.
17 Und die Wohnung wurde abgenommen, und es brachen auf die Söhne Gersons und die Söhne Meraris, welche die Wohnung trugen.
18 Und das Panier des Lagers Rubens brach auf nach seinen Heeren; und über sein Heer war Elizur, der Sohn Schedeurs.
19 Und über das Heer des Stammes der Kinder Simeon war Schelumiel, der Sohn Zurischaddais;
20 und über das Heer des Stammes der Kinder Gad war Eljasaph, der Sohn Deghuels.
21 Und die Kehathiter brachen auf, welche das Heiligtum trugen; und jene richteten die Wohnung auf, bis diese kamen.
22 Und das Panier des Lagers der Kinder Ephraim brach auf nach ihren Heeren; und über sein Heer war Elischama, der Sohn Ammihuds.
23 Und über das Heer des Stammes der Kinder Manasse war Gamliel, der Sohn Pedazurs;
24 und über das Heer des Stammes der Kinder Benjamin war Abidan, der Sohn Gideonis.
25 Und das Panier des Lagers der Kinder Dan, welches die Nachhut aller Lager bildete, brach auf nach ihren Heeren; und über sein Heer war Achieser, der Sohn Ammischaddais.
26 Und über das Heer des Stammes der Kinder Aser war Pagiel, der Sohn Okrans;
27 und über das Heer des Stammes der Kinder Naphtali war Achira, der Sohn Enans. -
28 Das war die Marschordnung der Kinder Israel nach ihren Heeren; und so brachen sie auf.
29 Und Mose sprach zu Hobab, dem Sohne Reghuels, des Midianiters, des Schwiegervaters {O. dem Schwager} Moses: Wir brechen auf nach dem Orte, von welchem Jehova gesagt hat: Ich will ihn euch geben. Ziehe mit uns, so werden wir dir Gutes tun; denn Jehova hat Gutes über Israel geredet.
30 Und er sprach zu ihm: Ich will nicht mitziehen, sondern in mein Land und zu meiner Verwandtschaft {O. in meinen Geburtsort; so auch 1. Mose 12,1; 24,4 usw.} will ich gehen.
31 Und er sprach: Verlaß uns doch nicht! Denn du weißt ja, wo wir in der Wüste lagern sollen; und du wirst unser Auge {Eig. unsere Augen} sein.
32 Und es soll geschehen, wenn du mit uns ziehst, und uns jenes Gute geschieht, das Jehova an uns tun will, so werden wir dir auch Gutes tun.
33 Und sie brachen auf von dem Berge Jehovas, drei Tagereisen weit, und die Lade des Bundes Jehovas zog drei Tagereisen vor ihnen her, um ihnen einen Ruheort zu erkunden;
34 und die Wolke Jehovas war über ihnen des Tages, wenn sie aus dem Lager zogen.
35 Und es geschah, wenn die Lade aufbrach, so sprach Mose: Stehe auf, Jehova, daß deine Feinde sich zerstreuen, und deine Hasser vor dir fliehen!
36 Und wenn sie ruhte, so sprach er: Kehre wieder, Jehova, zu den Myriaden der Tausende Israels!