1 א וידבר יהוה אל משה לאמר
2 ב נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך
3 ג וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת יהוה במדין
4 ד אלף למטה אלף למטה--לכל מטות ישראל תשלחו לצבא
5 ה וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה--שנים עשר אלף חלוצי צבא
6 ו וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו
7 ז ויצבאו על מדין כאשר צוה יהוה את משה ויהרגו כל זכר
8 ח ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע--חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב
9 ט וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת כל חילם בזזו
10 י ואת כל עריהם במושבתם ואת כל טירתם--שרפו באש
11 יא ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח--באדם ובבהמה
12 יב ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל--אל המחנה אל ערבת מואב אשר על ירדן ירחו {ס}
13 יג ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה--לקראתם אל מחוץ למחנה
14 יד ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה
15 טו ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה
16 טז הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה
17 יז ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר--הרגו
18 יח וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר--החיו לכם
19 יט ואתם חנו מחוץ למחנה--שבעת ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי--אתם ושביכם
20 כ וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ--תתחטאו {ס}
21 כא ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה יהוה את משה
22 כב אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת
23 כג כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר--אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים
24 כד וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל המחנה {ס}
25 כה ויאמר יהוה אל משה לאמר
26 כו שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה--אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה
27 כז וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא--ובין כל העדה
28 כח והרמת מכס ליהוה מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא--אחד נפש מחמש המאות מן האדם ומן הבקר ומן החמרים ומן הצאן
29 כט ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יהוה
30 ל וממחצת בני ישראל תקח אחד אחז מן החמשים מן האדם מן הבקר מן החמרים ומן הצאן--מכל הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה
31 לא ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את משה
32 לב ויהי המלקוח--יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש מאות אלף ושבעים אלף--וחמשת אלפים
33 לג ובקר שנים ושבעים אלף
34 לד וחמרים אחד וששים אלף
35 לה ונפש אדם--מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר כל נפש שנים ושלשים אלף
36 לו ותהי המחצה--חלק היצאים בצבא מספר הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות
37 לז ויהי המכס ליהוה מן הצאן--שש מאות חמש ושבעים
38 לח והבקר--ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים ושבעים
39 לט וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ומכסם ליהוה אחד וששים
40 מ ונפש אדם ששה עשר אלף ומכסם ליהוה--שנים ושלשים נפש
41 מא ויתן משה את מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן--כאשר צוה יהוה את משה
42 מב וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן האנשים הצבאים
43 מג ותהי מחצת העדה מן הצאן--שלש מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות
44 מד ובקר ששה ושלשים אלף
45 מה וחמרים שלשים אלף וחמש מאות
46 מו ונפש אדם ששה עשר אלף
47 מז ויקח משה ממחצת בני ישראל את האחז אחד מן החמשים--מן האדם ומן הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את משה
48 מח ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא--שרי האלפים ושרי המאות
49 מט ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש
50 נ ונקרב את קרבן יהוה איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז--לכפר על נפשתינו לפני יהוה
51 נא ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב--מאתם כל כלי מעשה
52 נב ויהי כל זהב התרומה אשר הרימו ליהוה--ששה עשר אלף שבע מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות
53 נג אנשי הצבא בזזו איש לו
54 נד ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל אהל מועד זכרון לבני ישראל לפני יהוה {פ}
1 Und Jehova redete zu Mose und sprach:
2 Übe Rache für die {W. Vollziehe die Rache der} Kinder Israel an den Midianitern; danach sollst du zu deinen Völkern versammelt werden.
3 Und Mose redete zu dem Volke und sprach: Rüstet von euch Männer zum Heere {O. Kriege; so auch V.4 usw.; Kap. 1,3; 26, 2} aus, daß sie wider Midian ziehen, {W. seien} um die Rache Jehovas an Midian auszuführen.
4 Je tausend vom Stamme, von allen Stämmen Israels, sollt ihr zum Heere absenden.
5 Und es wurden aus den Tausenden Israels tausend von jedem Stamme ausgehoben: zwölftausend zum Heere Gerüstete.
6 Und Mose sandte sie, tausend von jedem Stamme, zum Heere ab, sie und Pinehas, den Sohn Eleasars, des Priesters, zum Heere; und die heiligen Geräte, die {O. und die} Trompeten zum Lärmblasen, waren in seiner Hand.
7 Und sie stritten wider Midian, so wie Jehova dem Mose geboten hatte, und töteten alles Männliche.
8 Und sie töteten die Könige von Midian, samt ihren Erschlagenen: Ewi und Rekem und Zur und Hur und Reba, fünf Könige von Midian; und auch Bileam, den Sohn Beors, töteten sie mit dem Schwerte.
9 Und die Kinder Israel führten die Weiber der Midianiter und ihre Kinder gefangen hinweg, und erbeuteten all ihr Vieh und alle ihre Herden und alle ihre Habe;
10 und alle ihre Städte in ihren Wohnsitzen und alle ihre Gehöfte verbrannten sie mit Feuer.
11 Und sie nahmen alle Beute und allen Raub an Menschen und an Vieh,
12 und brachten die Gefangenen und den Raub und die Beute zu Mose und zu Eleasar, dem Priester, und zu der Gemeinde der Kinder Israel ins Lager, in die Ebenen Moabs, die am Jordan von Jericho sind.
13 Und Mose und Eleasar, der Priester, und alle Fürsten der Gemeinde gingen ihnen entgegen außerhalb des Lagers.
14 Und Mose ward zornig über die Vorgesetzten des Heeres, die Obersten über tausend und die Obersten über hundert, die von dem Kriegszuge kamen;
15 und Mose sprach zu ihnen: Habt ihr alle Weiber am Leben gelassen?
16 Siehe, sie sind ja auf den Rat {W. das Wort} Bileams den Kindern Israel ein Anlaß geworden in der Sache des Peor eine Untreue gegen Jehova zu begehen, so daß die Plage über die Gemeinde Jehovas kam.
17 So tötet nun alles Männliche unter den Kindern, und tötet alle Weiber, die einen Mann im Beischlaf erkannt haben;
18 aber alle Kinder, alle Mädchen, {W. alle Kinder unter den Weibern} welche den Beischlaf eines Mannes nicht gekannt haben, laßt euch am Leben.
19 Ihr aber lagert euch außerhalb des Lagers sieben Tage; ein jeder, der einen Menschen getötet, und ein jeder, der einen Erschlagenen angerührt hat, ihr sollt euch entsündigen am dritten Tage und am siebten Tage, ihr und eure Gefangenen.
20 Und alle Kleider und alles Gerät von Fell und alle Arbeit von Ziegenhaar und alles Gerät von Holz sollt ihr entsündigen.
21 Und Eleasar, der Priester, sprach zu den Kriegsleuten, die in den Streit gezogen waren: Dies ist die Satzung des Gesetzes, das Jehova dem Mose geboten hat:
22 Nur das Gold und das Silber, das Erz, das Eisen, das Zinn und das Blei,
23 alles, was das Feuer verträgt, sollt ihr durchs Feuer gehen lassen, und es wird rein sein; nur soll es mit dem Wasser der Reinigung {S. Kap. 19,9} entsündigt werden; und alles, was das Feuer nicht verträgt, sollt ihr durchs Wasser gehen lassen.
24 Und am siebten Tage sollt ihr eure Kleider waschen, und ihr werdet rein sein; und danach möget ihr ins Lager kommen.
25 Und Jehova redete zu Mose und sprach:
26 Nimm auf die Summe der weggeführten Beute, an Menschen und an Vieh, du und Eleasar, der Priester, und die Häupter der Väter {d.h. die Stamm- oder Familienhäupter; so auch später} der Gemeinde;
27 und teile die Beute zur Hälfte zwischen denen, welche den Krieg geführt haben, die ins Feld gezogen sind, und der ganzen Gemeinde.
28 Und erhebe von den Kriegsleuten, die ins Feld gezogen sind, eine Abgabe für Jehova: eine Seele von fünfhundert, von den Menschen und von den Rindern und von den Eseln und vom Kleinvieh;
29 von ihrer Hälfte sollt ihr sie nehmen, und du sollst sie Eleasar, dem Priester, geben als ein Hebopfer Jehovas.
30 Und von der Hälfte der Kinder Israel sollst du eines nehmen, von fünfzig herausgegriffen, von den Menschen, von den Rindern, von den Eseln und vom Kleinvieh, von allem Vieh; und du sollst es den Leviten geben, welche der Hut der Wohnung Jehovas warten.
31 Und Mose und Eleasar, der Priester, taten, so wie Jehova dem Mose geboten hatte.
32 Und das Erbeutete, was von der Beute übrigblieb, welche das Kriegsvolk gemacht hatte, war: 675000 Stück Kleinvieh,
33 und 72000 Rinder,
34 und 61000 Esel;
35 und was die Menschenseelen betrifft, so waren der Mädchen, welche den Beischlaf eines Mannes nicht gekannt hatten, insgesamt 32000 Seelen.
36 Und die Hälfte, der Anteil derer, welche zum Heere ausgezogen waren, die Zahl des Kleinviehes, war: 337500 Stück,
37 und die Abgabe vom Kleinvieh für Jehova war 675 Stück;
38 und die Zahl der Rinder 36000, und die Abgabe davon für Jehova 72;
39 und der Esel 30500, und die Abgabe davon für Jehova 61;
40 und der Menschenseelen 16000, und die Abgabe davon für Jehova 32 Seelen.
41 Und Mose gab die Abgabe des Hebopfers Jehovas Eleasar, dem Priester, so wie Jehova dem Mose geboten hatte.
42 Und von der Hälfte der Kinder Israel, welche Mose von den zum Heere ausgezogenen Männern {d.h. von ihrem Teil} abgeteilt hatte,
43 (die Hälfte der Gemeinde war nämlich: 337500 Stück Kleinvieh,
44 und 36000 Rinder,
45 und 30500 Esel,
46 und 16000 Menschenseelen)
47 und von der Hälfte der Kinder Israel nahm Mose das Herausgegriffene, eines von fünfzig, von den Menschen und von dem Vieh, und gab sie den Leviten, welche der Hut der Wohnung Jehovas warteten; so wie Jehova dem Mose geboten hatte.
48 Und es traten zu Mose die Vorgesetzten über die Tausende des Heeres, die Obersten über tausend und die Obersten über hundert,
49 und sprachen zu Mose: Deine Knechte haben die Summe der Kriegsleute aufgenommen, die unter unserer Hand waren, und es fehlt von uns nicht ein Mann.
50 Und so bringen wir eine Opfergabe für Jehova dar, ein jeder, was er an goldenem Geschmeide gefunden hat: Armspangen und Handspangen, {S. die Anm. zu 1. Mose 24,22} Fingerringe, Ohrringe und Spangen, um für unsere Seelen Sühnung zu tun vor Jehova.
51 Und Mose und Eleasar, der Priester, nahmen das Gold von ihnen, allerlei verarbeitetes Geschmeide.
52 Und alles Gold des Hebopfers, das sie für Jehova hoben, war 16750 Sekel, von den Obersten über tausend und von den Obersten über hundert.
53 (Die Kriegsleute aber hatten ein jeder für sich geplündert.)
54 Und Mose und Eleasar, der Priester, nahmen das Gold von den Obersten über tausend und über hundert und brachten es in das Zelt der Zusammenkunft, als ein Gedächtnis der {O. für die} Kinder Israel vor Jehova.