1 א ואמרת ביום ההוא אודך יהוה כי אנפת בי ישב אפך ותנחמני
2 ב הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה יהוה ויהי לי לישועה
3 ג ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה
4 ד ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו הזכירו כי נשגב שמו
5 ה זמרו יהוה כי גאות עשה מידעת (מודעת) זאת בכל הארץ
6 ו צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל {ס}
1 Und an jenem Tage wirst du sagen: Ich preise dich, O. Ich danke dir Jahwe; denn du warst gegen mich erzürnt: dein Zorn hat sich gewendet, und du hast mich getröstet.
2 Siehe, Gott ist mein Heil, O. meine Rettung; so auch nachher. Vergl. [2.Mose 15,2]; [Ps 118,14] ich vertraue, und fürchte mich nicht; denn Jah, Jahwe, ist meine Stärke und mein Gesang, und er ist mir zum Heil geworden.
3 Und mit Wonne werdet ihr Wasser schöpfen aus den Quellen des Heils,
4 und werdet sprechen an jenem Tage: Preiset O. Danket Jahwe, rufet seinen Namen aus, machet unter den Völkern kund seine Taten, verkündet, Eig. erwähnet rühmend daß sein Name hoch erhaben ist!
5 Besinget Jahwe, denn Herrliches Eig. Erhabenes hat er getan; solches werde kund auf der ganzen Erde!
6 Jauchze und jubele, Bewohnerin von Zion! Denn groß ist in deiner Mitte der Heilige Israels.