1 א הן-תחלתו נכזבה הגם אל-מראיו יטל br
2 ב לא-אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב br
3 ג מי הקדימני ואשלם תחת כל-השמים לי-הוא br
4 ד לא- (לו-) אחריש בדיו ודבר-גבורות וחין ערכו br
5 ה מי-גלה פני לבושו בכפל רסנו מי יבוא br
6 ו דלתי פניו מי פתח סביבות שניו אימה br
7 ז גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר br
8 ח אחד באחד יגשו ורוח לא-יבא ביניהם br
9 ט איש-באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו br
10 י עטישתיו תהל אור ועיניו כעפעפי-שחר br
11 יא מפיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו br
12 יב מנחיריו יצא עשן-- כדוד נפוח ואגמן br
13 יג נפשו גחלים תלהט ולהב מפיו יצא br
14 יד בצוארו ילין עז ולפניו תדוץ דאבה br
15 טו מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בל-ימוט br
16 טז לבו יצוק כמו-אבן ויצוק כפלח תחתית br
17 יז משתו יגורו אלים משברים יתחטאו br
18 יח משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה br
19 יט יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה br
20 כ לא-יבריחנו בן-קשת לקש נהפכו-לו אבני-קלע br
21 כא כקש נחשבו תותח וישחק לרעש כידון br
22 כב תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי-טיט br
23 כג ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה br
24 כד אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה br
25 כה אין-על-עפר משלו העשו לבלי-חת br
26 כו את-כל-גבה יראה הוא מלך על-כל-בני-שחץ
1 Siehe, die Hoffnung wird jedem fehlen; schon wenn er seiner ansichtig wird, stürzt er zu Boden.
2 Niemand ist so kühn, daß er ihn reizen darf; wer ist denn, der vor mir stehen könnte?
3 Wer hat mir etwas zuvor getan, daß ich's ihm vergelte? Es ist mein, was unter allen Himmeln ist.
4 Dazu muß ich nun sagen, wie groß, wie mächtig und wohlgeschaffen er ist.
5 Wer kann ihm sein Kleid aufdecken? und wer darf es wagen, ihm zwischen die Zähne zu greifen?
6 Wer kann die Kinnbacken seines Antlitzes auftun? Schrecklich stehen seine Zähne umher.
7 Seine stolzen Schuppen sind wie feste Schilde, fest und eng ineinander.
8 Eine rührt an die andere, daß nicht ein Lüftlein dazwischengeht.
9 Es hängt eine an der andern, und halten zusammen, daß sie sich nicht voneinander trennen.
10 Sein Niesen glänzt wie ein Licht; seine Augen sind wie die Wimpern der Morgenröte.
11 Aus seinem Munde fahren Fackeln, und feurige Funken schießen heraus.
12 Aus seiner Nase geht Rauch wie von heißen Töpfen und Kesseln.
13 Sein Odem ist wie eine lichte Lohe, und aus seinem Munde gehen Flammen.
14 Auf seinem Hals wohnt die Stärke, und vor ihm her hüpft die Angst.
15 Die Gliedmaßen seines Fleisches hangen aneinander und halten hart an ihm, daß er nicht zerfallen kann.
16 Sein Herz ist so hart wie ein Stein und so fest wie ein unterer Mühlstein.
17 Wenn er sich erhebt, so entsetzen sich die Starken; und wenn er daherbricht, so ist keine Gnade da.
18 Wenn man zu ihm will mit dem Schwert, so regt er sich nicht, oder mit Spieß, Geschoß und Panzer.
19 Er achtet Eisen wie Stroh, und Erz wie faules Holz.
20 Kein Pfeil wird ihn verjagen; die Schleudersteine sind ihm wie Stoppeln.
21 Die Keule achtet er wie Stoppeln; er spottet der bebenden Lanze.
22 Unten an ihm sind scharfe Scherben; er fährt wie mit einem Dreschwagen über den Schlamm.
23 Er macht, daß der tiefe See siedet wie ein Topf, und rührt ihn ineinander, wie man eine Salbe mengt.
24 Nach ihm leuchtet der Weg; er macht die Tiefe ganz grau.
25 Auf Erden ist seinesgleichen niemand; er ist gemacht, ohne Furcht zu sein.
26 Er verachtet alles, was hoch ist; er ist ein König über alles stolze Wild.