1 א וידבר יהוה אל משה לך עלה מזה--אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה
2 ב ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי
3 ג אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה--פן אכלך בדרך
4 ד וישמע העם את הדבר הרע הזה--ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו
5 ה ויאמר יהוה אל משה אמר אל בני ישראל אתם עם קשה ערף--רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך
6 ו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב
7 ז ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש יהוה יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה
8 ח והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד באו האהלה
9 ט והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה
10 י וראה כל העם את עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו
11 יא ודבר יהוה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל {פ}
12 יב ויאמר משה אל יהוה ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני
13 יג ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה
14 יד ויאמר פני ילכו והנחתי לך
15 טו ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה
16 טז ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך--הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה {פ}
17 יז ויאמר יהוה אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם
18 יח ויאמר הראני נא את כבדך
19 יט ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם
20 כ ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי
21 כא ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור
22 כב והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי
23 כג והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו {פ}
1 Disse mais Jeová a Moisés: Vai, sobe deste lugar, tu e o povo que fizeste subir da terra do Egito, para a terra a respeito da qual jurei a Abraão, Isaque e Jacó, dizendo: À tua posteridade a darei.
2 Enviarei um anjo adiante de ti; e lançarei fora os cananeus, os amorreus, os heteus, os perizeus, os heveus e os jebuseus.
3 Sobe para uma terra que mana leite e mel. Eu não subirei no meio de ti, porque és povo de cerviz dura; para que não te consuma eu no caminho.
4 Ouvindo o povo estas más notícias pôs-se a prantear; e ninguém vestiu os seus atavios.
5 Pois Jeová disse a Moisés: Dize aos filhos de Israel: Tu és um povo de cerviz dura. Se por um só momento eu subir no meio de ti, te consumirei; portanto tira de ti os atavios, para que eu saiba o que te hei de fazer.
6 Então os filhos de Israel tiraram de si os seus atavios desde o monte Horebe em diante.
7 Ora Moisés costumava tomar a tenda e armá-la fora do arraial, bem longe do arraial; e chamou-lhe a tenda da revelação. Todo aquele que buscava a Jeová, saía à tenda da revelação, que estava fora do arraial.
8 Quando Moisés saía fora à Tenda, levantava-se todo o povo e ficava em pé, cada um à entrada da sua tenda, e via a Moisés pelas costas, até entrar ele na Tenda.
9 Entrando Moisés na Tenda, descia a coluna de nuvem, e parava à entrada da Tenda; e Jeová falava com Moisés.
10 Viu todo o povo a coluna de nuvem que estacionava à entrada da Tenda; todo o povo levantou-se e adorou, cada um à entrada da sua tenda.
11 Falava Jeová a Moisés cara a cara, como um homem fala ao seu amigo. Depois voltou Moisés ao arraial; porém o moço Josué, seu servidor, filho de Num, não se apartava da Tenda.
12 Moisés disse a Jeová: Eis que tu me dizes: Faze subir a este povo; e não me declaras quem hás de enviar comigo. Contudo tu disseste: Conheço-te pelo teu nome, também achaste graça aos meus olhos.
13 Agora se achei graça aos teus olhos, mostra-me neste momento os teus caminhos, para que eu te conheça, a fim de achar eu graça aos teus olhos; e considera que esta nação é teu povo.
14 Respondeu-lhe: A minha face irá contigo, e eu te darei descanso.
15 Disse-lhe Moisés: Se a tua face não for comigo, não nos faças subir deste lugar.
16 Pois como se poderá saber que achamos graça aos teus olhos, eu e teu povo? porventura não é em andares tu conosco, de modo que somos separados, eu e teu povo, de todos os povos que se acham sobre a face da terra?
17 Disse Jeová a Moisés: Farei também isto que disseste; porque achaste graça aos meus olhos, e te conheço pelo teu nome.
18 Prosseguiu Moisés: Mostra-me a tua glória.
19 Respondeu-lhe: Farei passar toda a minha bondade diante de ti, e te proclamarei o nome de Jeová; terei misericórdia de quem eu tiver misericórdia, e me compadecerei de quem eu me compadecer.
20 Continuou: Não poderás ver a minha face, porque o homem não pode ver a minha face e viver.
21 Disse mais Jeová: Eis aqui está um lugar perto de mim, e tu estarás sobre a penha.
22 Quando passar a minha glória, te porei numa fenda da penha, e te cobrirei com a mão, até que eu tenha passado.
23 Depois tirarei a mão, e me verás pelas costas; porém a minha face não se verá.