1 א ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה
2 ב ויהי יהוה את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי
3 ג וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר הוא עשה יהוה מצליח בידו
4 ד וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו
5 ה ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך יהוה את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל אשר יש לו--בבית ובשדה
6 ו ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה
7 ז ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי
8 ח וימאן--ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי
9 ט איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים
10 י ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה
11 יא ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם--בבית
12 יב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה
13 יג ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה
14 יד ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול
15 טו ויהי כשמעו כי הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה
16 טז ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו
17 יז ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו--לצחק בי
18 יח ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה
19 יט ויהי כשמע אדניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר אפו
20 כ ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר--מקום אשר אסורי (אסירי) המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר
21 כא ויהי יהוה את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר
22 כב ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירם אשר בבית הסהר ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה
23 כג אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר הוא עשה יהוה מצליח {פ}
1 José foi conduzido ao Egito; e Potifar, oficial de Faraó, capitão da guarda, varão egípcio, comprou-o das mãos dos ismaelitas que o haviam conduzido para lá.
2 Jeová era com José, e ele veio a ser próspero; e estava na casa do egípcio, seu senhor.
3 Viu seu senhor que Jeová era com ele, e que tudo o que ele fazia, Jeová o tornou próspero em suas mãos.
4 Achou José graça aos olhos dele e servia-o; seu senhor fê-lo mordomo da sua casa, e tudo o que tinha pôs nas mãos de José.
5 Desde que o fez mordomo na sua casa, e pô-lo sobre tudo o que tinha, abençoou Jeová a casa do egípcio por amor de José; e a bênção de Jeová estava sobre tudo o que tinha, tanto na casa como no campo.
6 Potifar deixou nas mãos de José tudo o que tinha; e não sabia nada do que estava com ele, a não ser o pão que comia. José era formoso de porte e de semblante.
7 Aconteceu depois destas coisas que a mulher do seu senhor pôs os olhos em José e lhe disse: Deita-te comigo.
8 Mas ele recusou e disse à mulher do seu senhor: Meu senhor não sabe que está comigo na sua casa, e pôs tudo o que ele tem nas minhas mãos.
9 Ele não é maior do que eu nesta casa; e não reteve coisa alguma de mim senão a ti, porque és sua mulher: como, pois, posso cometer esta grande maldade e pecar contra Deus?
10 Falando ela a José todos os dias, ele não lhe dava ouvidos, para se deitar com ela e estar com ela.
11 Sucedeu nestes dias que entrou em casa para atender aos seus negócios; e não havia nenhum dos homens da casa lá dentro.
12 Então ela lhe pegou pelo vestido, dizendo: Deita-te comigo; mas ele, deixando o seu vestido nas mãos dela, fugiu e saiu para fora.
13 Quando ela viu que ele havia deixado o seu vestido nas mãos dela, e havia fugido para fora,
14 chamou pelos homens da sua casa, e disse-lhes: Vede, introduziu meu marido a este hebreu para zombar de nós. Veio a mim para se deitar comigo, e gritei em alta voz;
15 ouvindo ele que eu levantava a voz e gritava, deixou o seu vestido comigo, fugiu e saiu para fora.
16 Ela guardou o vestido dele perto de si, até que o senhor dele voltou para casa.
17 Então ela lhe falou do seguinte modo: O servo hebreu, que nos trouxeste, veio ter comigo para zombar de mim;
18 mas, quando eu levantava a voz e gritava, deixou o seu vestido comigo, e fugiu para fora.
19 Tendo o seu senhor ouvido as palavras de sua mulher, que lhe falava, dizendo: Desta maneira me fez teu servo, então se acendeu a sua ira.
20 O senhor de José o tomou, e o lançou no cárcere, no lugar em que os presos do rei estavam encarcerados; ali esteve na prisão.
21 Jeová, porém, era com José, mostrou-lhe a sua benignidade e deu-lhe graça aos olhos do carcereiro.
22 O carcereiro entregou às mãos de José todos os presos que estavam no cárcere; e ele fazia tudo o que se fazia ali.
23 O carcereiro não tinha cuidado de coisa alguma que estava na mão de José, porque Jeová era com ele, e tudo o que ele fazia Jeová tornava próspero.