1 א ויהי דבר יהוה אל יונה בן אמתי לאמר
2 ב קום לך אל נינוה העיר הגדולה--וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני
3 ג ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה
4 ד ויהוה הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר
5 ה וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים להקל מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם
6 ו ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך--אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד
7 ז ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על יונה
8 ח ויאמרו אליו--הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו מה מלאכתך ומאין תבוא--מה ארצך ואי מזה עם אתה
9 ט ויאמר אליהם עברי אנכי ואת יהוה אלהי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה
10 י וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו האנשים כי מלפני יהוה הוא ברח--כי הגיד להם
11 יא ויאמרו אליו מה נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער
12 יב ויאמר אליהם שאוני והטילני אל הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם
13 יג ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה--ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם
14 יד ויקראו אל יהוה ויאמרו אנה יהוה אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תתן עלינו דם נקיא כי אתה יהוה כאשר חפצת עשית
15 טו וישאו את יונה ויטלהו אל הים ויעמד הים מזעפו
16 טז וייראו האנשים יראה גדולה את יהוה ויזבחו זבח ליהוה וידרו נדרים
1 A palavra de Jeová veio a Jonas, filho de Amitai, dizendo:
2 Levanta-te, vai à grande cidade de Nínive, e clama contra ela; porque a sua malícia subiu à minha presença.
3 Jonas, porém, levantou-se para fugir da presença de Jeová para Társis. Desceu a Jope, e achou um navio que ia para Társis: pagou, pois, a sua passagem, e embarcou nele para ir com eles a Társis da presença de Jeová.
4 Mas Jeová lançou no mar um grande vento, e fez-se no mar uma grande tempestade, de sorte que o navio estava em perigo de se fazer em pedaços.
5 Então os marinheiros tiveram medo, e clamavam cada um ao seu deus; e alijaram ao mar a carga que estava no navio, para o aliviarem. Jonas, porém, tinha descido ao interior do navio; e tendo-se deitado, dormia um profundo sono.
6 Chegou-se a ele o piloto, e disse-lhe: Que estás fazendo, ó tu que dormes? levanta-te, clama ao teu Deus, a ver se acaso Deus se lembrará de nós, para que não pereçamos.
7 Disseram uns aos outros: Vinde, e deitemos sortes, para sabermos por causa de quem nos acontece este mal. Deitaram, pois, sortes, e a sorte caiu sobre Jonas.
8 Então lhe disseram: Dize-nos, por causa de quem nos acontece este mal. Qual é a tua ocupação? donde vens? qual é a tua terra? e de que povo és?
9 Respondeu-lhes ele: Eu sou hebreu; e temo a Jeová, Deus do céu, que fez o mar e a terra.
10 Então os homens ficaram possuídos de grande medo, e lhe disseram: Que é isso que fizeste? pois os homens souberam que ele fugia da presença de Jeová, porque lho havia dito.
11 Disseram-lhe: Que te faremos nós, para que o mar cesse de se levantar contra nós? pois o mar se ia tornando cada vez mais tempestuoso.
12 Respondeu-lhes: Levantai-me, e lançai-me no mar; assim cessará o mar de se levantar contra vós, porque eu sei que é por minha causa que vos sobreveio esta grande tempestade.
13 Todavia os homens se esforçavam com os remos para tornar a ganhar a terra; porém não podiam, pois o mar se ia tornando cada vez mais tempestuoso contra eles.
14 Por isso clamaram a Jeová e disseram: Rogamos-te, Jeová, que não pereçamos por causa da vida deste homem, e que não faças cair sobre nós o sangue inocente; pois tu Jeová, fizeste como foi do teu agrado.
15 Levantaram, pois, a Jonas, e lançaram-no ao mar; e o mar cessou da sua fúria.
16 Então os homens temeram em extremo a Jeová; ofereceram sacrifícios a Jeová, e fizeram votos.
17 Jeová preparou um grande peixe que tragasse a Jonas, e Jonas esteve no ventre do peixe três dias e três noites.