1 א big ט /big וב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו
2 ב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה--באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו
3 ג טוב כעס משחוק כי ברע פנים ייטב לב
4 ד לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה
5 ה טוב לשמע גערת חכם--מאיש שמע שיר כסילים
6 ו כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל וגם זה הבל
7 ז כי העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה
8 ח טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך רוח מגבה רוח
9 ט אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח
10 י אל תאמר מה היה--שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה
11 יא טובה חכמה עם נחלה ויתר לראי השמש
12 יב כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה
13 יג ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו
14 יד ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה
15 טו את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו
16 טז אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם
17 יז אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך
18 יח טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם
19 יט החכמה תעז לחכם--מעשרה שליטים אשר היו בעיר
20 כ כי אדם אין צדיק בארץ--אשר יעשה טוב ולא יחטא
21 כא גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך
22 כב כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם את (אתה) קללת אחרים
23 כג כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני
24 כד רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו
25 כה סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות
26 כו ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה--אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה
27 כז ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון
28 כח אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי--ואשה בכל אלה לא מצאתי
29 כט לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים
1 Boa fama vale mais que bom perfume; mais vale o dia da morte que o dia do nascimento.
2 Melhor é ir para a casa onde há luto que para a casa onde há banquete. Porque aí se vê aparecer o fim de todo homem e os vivos nele refletem.
3 Tristeza vale mais que riso, porque a tristeza do semblante é boa para o coração.
4 O coração dos sábios está na casa do luto, o coração dos insensatos na casa da alegria.
5 É melhor ouvir a reprimenda de um sábio que a canção de um tolo,
6 porque qual o crepitar dos espinhos na caldeira, tal é o riso do insensato. E isso é ainda vaidade.
7 A opressão torna um sábio insensato; os presentes corrompem o coração.
8 Mais vale o fim de uma coisa que seu começo. Um espírito paciente vale mais que um espírito orgulhoso.
9 Não cedas prontamente ao espírito de irritação; é no coração dos insensatos que reside a irritação.
10 Não digas jamais: Como pode ser que os dias de outrora eram melhores que estes de agora? Porque não é a sabedoria que te inspira esta pergunta.
11 A sabedoria é tão boa como uma herança, e é de proveito aos que vêem o sol.
12 Pois está-se à sombra da sabedoria como se está à sombra do dinheiro: a utilidade do saber consiste em que a sabedoria dá vida ao que a possui.
13 Considera a obra de Deus: quem poderá endireitar o que ele fez curvo?
14 No dia da felicidade, sê alegre; no dia da desgraça, pensa; porque Deus fez uma e outra, de tal modo que o homem não descubra o futuro.
15 No decurso de minha vã existência, vi tudo isso: há o justo que morre permanecendo justo e o ímpio que dura apesar de sua malícia.
16 Não sejas justo excessivamente, nem sábio além da medida. Por que te tornarias estúpido?
17 Não sejas excessivamente mau, e não sejas insensato. Por que haverias de morrer antes de tua hora?
18 É bom que guardes isto, e que não negligencies aquilo: porque aquele que teme a Deus, realizará uma e outra coisa.
19 A sabedoria dá ao sábio mais força que dez chefes de guerra reunidos numa cidade.
20 Não há homem justo sobre a terra que faça o bem sem jamais pecar.
21 Não prestes atenção em todas as palavras que se dizem, para que não ouças dizer que teu servo fala mal de ti;
22 porque teu coração bem sabe que tu mesmo, muitas vezes, falaste mal dos outros.
23 Tudo isso eu perscrutei com sabedoria. Eu disse comigo mesmo: Eu quero ser sábio. Mas a sabedoria ficou longe de mim.
24 Aquilo que acontece é longínquo, profundo, profundo: quem o poderá sondar?
25 Eu me apliquei de todo o coração a perscrutar, a sondar a sabedoria e a razão das coisas, a reconhecer que a maldade é uma loucura e a falta de razão uma demência.
26 Eu descobri que a mulher é coisa mais amarga que a morte, porque ela é um laço, e seu coração é uma rede, e suas mãos, cadeias. Aquele que é agradável a Deus lhe escapa, mas o pecador será preso por ela.
27 Eis o que encontrei, diz o Eclesiastes, procurando descobrir a razão de uma coisa depois de outra.
28 Eis o que eu procuro continuamente sem descobrir: encontrei um homem entre mil, mas nenhuma mulher entre todas
29 Somente encontrei isto: Deus criou o homem reto, mas é ele que procura os extravios.