1 And he commanded him who was over his house, saying, Fill the men's sacks with food, as much as they can carry; and put every man's money in the mouth of his sack.
2 And put my cup, the silver cup, in the mouth of the sack of the youngest, and his grain-money. And he did according to the word of Joseph which he had spoken.
3 In the morning, when it was light, the men were sent away, they and their asses.
4 They were gone out of the city, {and} not {yet} far off, when Joseph said to him who was over his house, Up! follow after the men; and when thou overtakest them, thou shalt say to them, Why have ye rewarded evil for good?
5 Is not this {it} in which my lord drinks, and in which indeed he divines? Ye have done evil {in} what ye have done.
6 And he overtook them, and he spoke to them these words.
7 And they said to him, Why does my lord speak such words as these? Far be it from thy servants to do such a thing!
8 Behold, the money that we found in our sacks' mouths we have brought again to thee from the land of Canaan; and how should we steal out of thy lord's house silver or gold?
9 With whomsoever of thy servants it is found, let him die; and we also will be my lord's bondmen.
10 And he said, Now also {let} it {be} according to your words: let him with whom it is found be my bondman, but ye shall be blameless.
11 And they hasted and laid down every man his sack on the ground, and opened every man his sack.
12 And he searched carefully: he began at the eldest, and ended at the youngest; and the cup was found in Benjamin's sack.
13 Then they rent their clothes, and loaded every man his ass, and they returned to the city.
14 And Judah and his brethren came to Joseph's house; and he was still there; and they fell down before him to the ground.
15 And Joseph said to them, What deed is this which ye have done? Did ye not know that such a man as I can certainly divine?
16 And Judah said, What shall we say to my lord? what shall we speak, and how justify ourselves? God has found out the iniquity of thy servants; behold, we are my lord's bondmen, both we, and he in whose hand the cup has been found.
17 And he said, Far be it from me to do so! The man in whose hand the cup has been found, he shall be my bondman; but as for you, go up in peace to your father.
18 Then Judah came near to him, and said, Ah! my lord, let thy servant, I pray thee, speak a word in my lord's ears, and let not thine anger burn against thy servant; for thou art even as Pharaoh.
19 My lord asked his servants, saying, Have ye a father, or a brother?
20 And we said to my lord, We have an aged father, and a child born to him in his old age, {yet} young; and his brother is dead, and he alone is left of his mother; and his father loves him.
21 And thou saidst unto thy servants, Bring him down to me, that I may set mine eye on him.
22 And we said to my lord, The youth cannot leave his father: if he should leave his father, {his father} would die.
23 And thou saidst to thy servants, Unless your youngest brother come down with you, ye shall see my face no more.
24 And it came to pass when we came up to thy servant my father, we told him the words of my lord.
25 And our father said, Go again, buy us a little food.
26 But we said, We cannot go down: if our youngest brother be with us, then will we go down; for we cannot see the man's face unless our youngest brother is with us.
27 And thy servant my father said to us, Ye know that my wife bore me two {sons};
28 and the one went out from me, and I said, He must certainly have been torn in pieces; and I have not seen him {again} hitherto.
29 And if ye take this one also from me, and mischief should befall him, ye will bring down my grey hairs with misery to Sheol.
30 And now, when I come to thy servant my father, and the lad is not with us, -seeing that his life is bound up with his life,
31 it will come to pass when he sees that the lad is not {there}, that he will die; and thy servants will bring down the grey hairs of thy servant our father with sorrow to Sheol.
32 For thy servant became surety for the lad to my father, saying, If I bring him not to thee, then I shall be guilty toward my father all my days.
33 And now, let thy servant stay, I pray thee, instead of the lad a bondman to my lord, and let the lad go up with his brethren;
34 for how should I go up to my father if the lad were not with me? -lest I see the evil that would come on my father.
1 א ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו
2 ב ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר
3 ג הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם
4 ד הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה
5 ה הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם
6 ו וישגם וידבר אלהם את הדברים האלה
7 ז ויאמרו אליו--למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה
8 ח הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו--השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב
9 ט אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים
10 י ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים
11 יא וימהרו ויורדו איש את אמתחתו--ארצה ויפתחו איש אמתחתו
12 יב ויחפש--בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן
13 יג ויקרעו שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה
14 יד ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה
15 טו ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני
16 טז ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך--הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו
17 יז ויאמר--חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם {ס}
18 יח ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה
19 יט אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח
20 כ ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו
21 כא ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו
22 כב ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת
23 כג ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם--לא תספון לראות פני
24 כד ויהי כי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו--את דברי אדני
25 כה ויאמר אבינו שבו שברו לנו מעט אכל
26 כו ונאמר לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו--כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו
27 כז ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי
28 כח ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה
29 כט ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון--והורדתם את שיבתי ברעה שאלה
30 ל ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו
31 לא והיה כראותו כי אין הנער--ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון--שאלה
32 לב כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים
33 לג ועתה ישב נא עבדך תחת הנער--עבד לאדני והנער יעל עם אחיו
34 לד כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי