1 The word that came to Jeremiah concerning all the people of Judah, in the fourth year of Jehoiakim the son of Josiah, the king of Judah (that is, the first year of Nebuchadrezzar king of Babylon),
2 which Jeremiah the prophet spoke unto all the people of Judah and to all the inhabitants of Jerusalem, saying:
3 From the thirteenth year of Josiah the son of Amon, the king of Judah, even unto this day, these three and twenty years, the word of Jehovah hath come unto me, and I have spoken unto you, rising early and speaking; but ye have not hearkened.
4 And Jehovah hath sent unto you all his servants the prophets, rising early and sending; but ye have not hearkened, nor inclined your ear to hear,
5 when they said, Turn again now every one from his evil way, and from the wickedness of your doings, and dwell in the land that Jehovah hath given unto you and to your fathers from of old even for ever.
6 And go not after other gods, to serve them and to worship them; and provoke me not to anger with the work of your hands; and I will do you no hurt.
7 But ye have not hearkened unto me, saith Jehovah; that ye might provoke me to anger with the work of your hands, to your own hurt.
8 Therefore thus saith Jehovah of hosts: Because ye have not listened to my words,
9 behold, I will send and take all the families of the north, saith Jehovah, and {I will send} to Nebuchadrezzar the king of Babylon, my servant, and will bring them against this land, and against the inhabitants thereof, and against all these nations round about; and I will utterly destroy them, and make them an astonishment, and a hissing, and perpetual wastes.
10 And I will cause to perish from them the voice of mirth and the voice of joy, the voice of the bridegroom and the voice of the bride, the sound of the millstones and the light of the lamp.
11 And this whole land shall become a waste, an astonishment; and these nations shall serve the king of Babylon seventy years.
12 And it shall come to pass, when seventy years are accomplished, {that} I will visit on the king of Babylon and on that nation, saith Jehovah, their iniquity, and on the land of the Chaldeans, and I will make it perpetual desolations.
13 And I will bring upon that land all my words which I have pronounced against it, all that is written in this book, which Jeremiah hath prophesied against all the nations.
14 For many nations and great kings shall serve themselves of them also; and I will recompense them according to their deeds, and according to the work of their hands.
15 For thus hath Jehovah the God of Israel said unto me: Take the cup of the wine of this fury at my hand, and cause all the nations to whom I send thee to drink it.
16 And they shall drink, and reel to and fro, and be mad, because of the sword that I will send among them.
17 And I took the cup at Jehovah's hand, and made all the nations to drink, to whom Jehovah had sent me:
18 Jerusalem, and the cities of Judah, and the kings thereof, and the princes thereof, to make them a waste, an astonishment, a hissing, and a curse, as it is this day;
19 Pharaoh king of Egypt, and his servants, and his princes, and all his people;
20 and all the mingled people, and all the kings of the land of Uz, and all the kings of the land of the Philistines, and Ashkelon, and Gazah, and Ekron, and the remnant of Ashdod;
21 Edom, and Moab, and the children of Ammon;
22 and all the kings of Tyre, and all the kings of Zidon, and the kings of the isles that are beyond the sea;
23 Dedan, and Tema, and Buz, and all that have the corners {of their beard} cut off;
24 and all the kings of Arabia, and all the kings of the mingled people that dwell in the desert;
25 and all the kings of Zimri, and all the kings of Elam, and all the kings of the Medes;
26 and all the kings of the north, far and near, one with another; and all the kingdoms of the world, which are upon the face of the earth; and the king of Sheshach shall drink after them.
27 And thou shalt say unto them, Thus saith Jehovah of hosts, the God of Israel: Drink, and be drunken, and vomit, and fall, and rise no more, because of the sword that I will send among you.
28 And it shall be, if they refuse to take the cup from thy hand to drink, then shalt thou say unto them, Thus saith Jehovah of hosts: Ye shall certainly drink.
29 For behold, I begin to bring evil on the city that is called by my name, and should ye be altogether unpunished? Ye shall not be unpunished; for I call for a sword upon all the inhabitants of the earth, saith Jehovah of hosts.
30 And thou, prophesy unto them all these words, and say unto them, Jehovah will roar from on high, and utter his voice from his holy habitation; he will mightily roar upon his dwelling-place, he will give a shout, as they that tread {the vintage}, against all the inhabitants of the earth.
31 The noise shall come to the end of the earth: for Jehovah hath a controversy with the nations, he entereth into judgment with all flesh; as for the wicked, he will give them up to the sword, saith Jehovah.
32 Thus saith Jehovah of hosts: Behold, evil shall go forth from nation to nation, and a great storm shall be raised up from the uttermost parts of the earth.
33 And the slain of Jehovah shall {be} at that day from {one} end of the earth even unto the {other} end of the earth: they shall not be lamented, neither gathered, nor buried; they shall be dung upon the face of the ground.
34 Howl, ye shepherds, and cry; and wallow yourselves {in the dust}, noble ones of the flock: for the days of your slaughter are accomplished, and I will disperse you; and ye shall fall like a precious vessel.
35 And refuge shall perish from the shepherds, and escape from the noble ones of the flock.
36 There shall be a voice of the cry of the shepherds, and a howling of the noble ones of the flock: for Jehovah layeth waste their pasture;
37 and the peaceable enclosures shall be desolated, because of the fierce anger of Jehovah.
38 He hath forsaken his covert as a young lion; for their land is a desolation because of the fierceness of the oppressor, and because of his fierce anger.
1 א הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל
2 ב אשר דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל ישבי ירושלם לאמר
3 ג מן שלש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם
4 ד ושלח יהוה אליכם את כל עבדיו הנבאים השכם ושלח--ולא שמעתם ולא הטיתם את אזנכם לשמע
5 ה לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם--למן עולם ועד עולם
6 ו ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם
7 ז ולא שמעתם אלי נאם יהוה למען הכעסוני (הכעיסני) במעשה ידיכם לרע לכם {פ}
8 ח לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא שמעתם את דברי
9 ט הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם יהוה ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והבאתים על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים--ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם
10 י והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה--קול רחים ואור נר
11 יא והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל--שבעים שנה
12 יב והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאם יהוה את עונם--ועל ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם
13 יג והבאותי (והבאתי) על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה--את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיהו על כל הגוים
14 יד כי עבדו בם גם המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם {פ}
15 טו כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את כל הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם
16 טז ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם
17 יז ואקח את הכוס מיד יהוה ואשקה את כל הגוים אשר שלחני יהוה אליהם
18 יח את ירושלם ואת ערי יהודה ואת מלכיה את שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה--כיום הזה
19 יט את פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו ואת כל עמו
20 כ ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד
21 כא את אדום ואת מואב ואת בני עמון
22 כב ואת כל מלכי צר ואת כל מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים
23 כג ואת דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה
24 כד ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי הערב השכנים במדבר
25 כה ואת כל מלכי זמרי ואת כל מלכי עילם ואת כל מלכי מדי
26 כו ואת כל מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל אחיו ואת כל הממלכות הארץ אשר על פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם
27 כז ואמרת אליהם {פ} br br כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו--מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם
28 כח והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך--לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות--שתו תשתו
29 כט כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו--כי חרב אני קרא על כל ישבי הארץ נאם יהוה צבאות
30 ל ואתה תנבא אליהם את כל הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו--שאג ישאג על נוהו הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ
31 לא בא שאון עד קצה הארץ--כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל בשר הרשעים נתנם לחרב נאם יהוה {ס}
32 לב כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל גוי וסער גדול יעור מירכתי ארץ
33 לג והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו--לדמן על פני האדמה יהיו
34 לד הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן--כי מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה
35 לה ואבד מנוס מן הרעים ופליטה מאדירי הצאן
36 לו קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן--כי שדד יהוה את מרעיתם
37 לז ונדמו נאות השלום מפני חרון אף יהוה
38 לח עזב ככפיר סכו--כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו {פ}